התנתקות רוסיה מהשירותים המקוונים המערביים הייתה פתאומית ומוחלטת לא פחות מהתנתקותה מנתיבי הסחר הגלובליים בעולם האמיתי.
הרשויות ברוסיה חסמו את פייסבוק לחלוטין, וטוויטר מנותק באופן כמעט מלא. חברות רבות נוספות נסוגו מבחירה מהשוק הרוסי – אפל, מיקרוסופט, טיקטוק, נטפליקס ועוד. רוסיה מצטרפת במהירות לאיראן ואחרות ברשימת המנודות הדיגיטליות.
האיחוד האירופי, מצדו, מנסה ממש באופן אקטיבי למחוק אתרי חדשות רוסיים מהאינטרנט: לפי ההנחיות בנוגע לחרמות החדשים על אתר RT שבבעלות הממשלה (לשעבר Russia Today) ועל סוכנות הידיעות "ספוטניק", לא רק שיש לחסום את האתרים האלה, אלא שמנועי החיפוש והרשתות החברתיות נדרשים להחביא או למחוק כל פוסט שחוזר על תוכן שהם הפיצו.
זו רעידת אדמה משום שאלו צעדים שמנבאים את לידתו של "סְפְּלינְטֶרְנֶט" (Splinternet, קרי אינטרנט מפוצל): במקום האינטרנט הגלובלי שקיים עכשיו, יהיו לנו כמה רשתות לאומיות או אזוריות שאינן מדברות זו עם זו, ואולי אף מתבססות על טכנולוגיות לא תואמות.
פעולותיהם של שני הצדדים גם יחד עלולות לגרום לקרעים משמעותיים יותר באינטרנט. רוסיה הכריזה שמטא (פייסבוק, אינסטגרם ווטסאפ) היא "ארגון קיצוני"; החלה לפרוש מגופי משילות בינלאומיים כמו מועצת אירופה, והושעתה מאיגוד השידור האירופי. אם צעדים כגון אלה יתרחשו גם בגופים המרכזיים באינטרנט המערבי - התוצאה תהיה שקולה לרעידת אדמה.
זו רעידת אדמה משום שאלו צעדים שמנבאים את לידתו של "סְפְּלינְטֶרְנֶט" (Splinternet, קרי אינטרנט מפוצל): במקום האינטרנט הגלובלי שקיים עכשיו, יהיו לנו כמה רשתות לאומיות או אזוריות שאינן מדברות זו עם זו, ואולי אף מתבססות על טכנולוגיות לא תואמות.
בפשטות, זה יהיה סוף דרכו של האינטרנט כטכנולוגיית תקשורתית כלל־עולמית בודדת – ואולי לא באופן זמני בלבד. סין ואיראן עדיין משתמשות באותן טכנולוגיות כמו ארה"ב ואירופה, אף שיש להן גישה רק לחלק מהשירותים האמריקאים והאירופאיים. אם מדינות כאלה יקימו גופי משילות מתחרים ורשת מתחרה, רק הסכמת כל אומות העולם הגדולות תוכל לשקם את האינטרנט המוכר. עידן העולם המקושר יבוא אל קצו.
גופים בינלאומיים שסמכותם מבוססת על הסכמה
כבר נעשו צעדים אחדים לקראת מהלך כזה. בחודש שעבר פנתה אוקראינה אל ICANN, העמותה המפקחת על מערכת שמות הדומיין של האינטרנט, ודרשה להשעות את גישת רוסיה למערכת. במילים אחרות, להסיר את אתרי ".ru" מהאינטרנט.
עמותת ICANN, שהייתה בעבר תחת המטרייה של מחלקת הסחר האמריקאית אך מתנהלת כיום כארגון לא ממשלתי, דחתה נחרצות את הדרישה. "האינטרנט הוא מערכת מבוזרת. לשום גורם בודד אין היכולת לשלוט בו או לכבות אותו", כתב המנכ"ל יוראן מַרְבּי בתגובה. "עמותת ICANN הוקמה, ביסודו של דבר, כדי להבטיח את פעולתו התקינה של האינטרנט, והיא אינה משתמשת בסמכויותיה כדי לסכל את פעולתו".
אזהרתו של מארבי במקומה. ל־ICANN אין שליטה חוקית במערכת שמות הדומיין – מפעילות האינטרנט מיישרות קו עם החלטותיה באופן וולונטרי. מצב עניינים זה הופך את תהליך קבלת ההחלטות של העמותה לאטי ומגושם (כל החלטה צריכה להתקבל בתמימות דעים), אבל גם שומר על שלמות האינטרנט.
כדי לכונן שיטת משילות חדשה לאינטרנט, תידרש תמימות דעים בין אומות העולם – דבר נדיר עד לא קיים במאה העשרים ואחת. אך משמעות הדבר היא ששלמות האינטרנט ממשיכה להיות תלויה באותה הסכמה הדדית וולונטרית
גופי המשילות האחרים של האינטרנט פועלים באופן דומה – אלה גופים בינלאומיים בלתי תלויים שסמכותם מתבססת על הסכמה, לא על כוח. כמעט כולם מבינים שזוהי דרך משונה וחורקת לנהל תשתית גלובלית חיונית, אבל אף אחד לא הציע חלופה טובה יותר שתהיה מקובלת על כולם. כדי לכונן שיטת משילות חדשה לאינטרנט, תידרש תמימות דעים בין אומות העולם – דבר נדיר עד לא קיים במאה העשרים ואחת. אך משמעות הדבר היא ששלמות האינטרנט ממשיכה להיות תלויה באותה הסכמה הדדית וולונטרית.
אז איך ייראה ספלינטרנט אמיתי בפועל? ועד כמה אנחנו קרובים אליו?
התפצלות אמיתית של האינטרנט – זאת לעומת מצב שבו מדינות שונות משתמשות בפלטפורמות שונות, אך מתבססות על אותה תשתית – עשויה ללבוש שתי צורות, זאת לפי מילטון מיוּלֶר מבית הספר למדיניות ציבוריות במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. "התפצלות משמעותית וחמורה של האינטרנט יכולה להתרחש אם מסה קריטית מתוך אוכלוסיית העולם תעבור להשתמש בפרוטוקול טכנולוגי בלתי תואם", הוא אומר.
אם רוסיה, סין, או מדינות אחרות יקימו גופים מתחרים לניהול כתובות IP ו־DNS, יתגבשו אינטרסים שבגללם גורמים מסוימים ירצו להישאר בגוף כזה או אחר, והפוליטיקה של הפיוס תיעשה כמעט בלתי אפשרית
סוג ראשון זה של התפצלות לא יהיה הרה אסון. "סביר להניח שמומחי הטכנולוגיה ימצאו במהירות דרך לגשר בין שני הפרוטוקולים", אומר מיולר. אבל ישנו סוג נוסף של התפצלות, שבו נמשך השימוש בפרוטוקולים טכנולוגיים תואמים, אבל גופי משילות שונים מנהלים את השירותים האלה. קרע כזה יהיה קשה יותר לאחות.
אם רוסיה, סין, או מדינות אחרות יקימו גופים מתחרים לניהול כתובות IP ו־DNS, וסמכותם של הגופים האלה תתבסס, הגישור על הפער הזה יהיה מסובך יותר מהגישור בין פרוטוקולים טכנולוגיים מתחרים. הסיבה לכך היא שיתגבשו אינטרסים שבגללם גורמים מסוימים ירצו להישאר בגוף כזה או אחר, והפוליטיקה של הפיוס תיעשה כמעט בלתי אפשרית.
במילים אחרות, הקושי לחבר בין הרשתות הנפרדות האלה ולהקים מחדש אינטרנט גלובלי מאוחד יהיה קושי פוליטי, לא טכנולוגי – ובמקרים רבים, בעיות פוליטיות הן הקשות ביותר לפתרון.
יש גם צעדים שלא יביאו אותנו לכדי פיצול מלא, ובכל זאת ישבשו מאוד את זרימת המידע בעולם – ואת תפקודו התקין של האינטרנט במדינה המנודה. מכיוון שטבעו של האינטרנט הוא ליצור מונופולים, יש כיום שירותים עם מעמד דמוי תשתית. Amazon Web Services, למשל, מפעילה נתח גדול כל כך משרתי האינטרנט בעולם, שהחרמתה מאזור גיאוגרפי מסוים יוצרת כאב ראש רציני. גם חסימת הגישה למאגרים של GitHub תשתק שירותים רבים, לפחות זמנית.
רוסיה שואפת למתן את הסיכון הזה בכל הקשור לאתרים הרשמיים והציבוריים שלה: היא ניסתה לדרוש מהם להעביר את המידע שלהם לתשתיות מקומיות, להשתמש בדומיינים של .ru ולמזער את השימוש בספקיות אינטרנט זרות. למשך זמן מה, על רקע הבהלה הכללית של השבוע האחרון, היו שפירשו זאת כהוראה לכלל האתרים הרוסיים, מה שהוביל לפרסום של כל מיני כתבות מלחיצות הטוענות (ללא ראיות שיגבו זאת, עד כה) שרוסיה מתכננת לנתק את עצמה מהאינטרנט כליל.
חומת האש הגדולה של סין
גם מדינות וקבוצות אחרות – ולא רק אוטוקרטיות - ניסו לצמצם את הגלובליות של האינטרנט. האיחוד האירופי מעוניין שכל הנתונים הנוגעים לאזרחיו יעובדו בתוך גבולותיו, וענקיות הטכנולוגיה של ארה"ב נאבקות בתוקף במהלך הזה. איראן, מצדה, עיבתה את החיבורים הלאומיים בין המוסדות המקוונים המרכזיים שלה, וכעת היא תהיה מסוגלת להפעיל מעין אינטרנט בלעדי משלה אם היא תיאלץ לנתק את עצמה מהרשת הגלובלית או תגורש ממנה על ידי אחת מיריבותיה.
אך מבין כל המדינות, מערכת היחסים המורכבת ביותר עם האינטרנט היא של סין. חברות טכנולוגיה סיניות רבות משגשגות במערב – תראו את טיקטוק – אך כמעט כל השירותים המקוונים שאנשים בתוך סין משתמשים בהם, מופעלים על ידי חברות סיניות. הממשלה אף מנהלת צנזורה מקוונת נרחבת וסדירה שזכתה לכינוי "חומת האש הגדולה של סין".
"בהתחלה, החסימות ברמת השירותים בסין נבעו אך ורק מסיבות של צנזורה. מהצורך להסתיר מידע בנוגע לשי ג'ינפינג, או לטשטש איזה אסון גדול שאפשר להאשים בו ישירות את הממשלה". אבל בהמשך, ההתנתקות מהאינטרנט המערבי סייעה להקים חברות אינטרנט סיניות מקבילות
"לא רק שהם מילאו את הפערים האלה, אלא שהם עזרו להקים חברות אינטרנט סיניות ששוויין לא נופל ממקבילותיהן המערביות, למרות שהן לאו דווקא מבוססות מחוץ לסין".
צ'רלי סמית (אנו משתמשים בשם בדוי כי הוא פועל בסין ומבקר את מדיניות הצנזורה של המשטר) מחברת GreatFire, שמנטרת את הצנזורה על האינטרנט הסיני, אומר שהיחס שלה עם האינטרנט הגלובלי השתנה עם הזמן. "בהתחלה, החסימות ברמת השירותים נבעו אך ורק מסיבות של צנזורה. מהצורך להסתיר מידע בנוגע לשי ג'ינפינג, או לטשטש איזה אסון גדול שאפשר להאשים בו ישירות את הממשלה", הוא אומר. אבל ככל שיותר ויותר אתרים זרים נחסמו, היזמים הסינים הבינו שיש פערי שוק שהם יכולים למלא.
"לא רק שהם מילאו את הפערים האלה, אלא שהם עזרו להקים חברות אינטרנט סיניות ששוויין לא נופל ממקבילותיהן המערביות, למרות שהן לאו דווקא מבוססות מחוץ לסין".
סמית טוען כי הודות למוסדות הנפרדים הוותיקים האלה, סין תצליח להתמודד עם ניתוק מהאינטרנט – אבל ניתוק כזה אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלה. "אני חושב שסין מסוגלת לנתק את עצמה מהאינטרנט הגלובלי, וסביר להניח שהיא תעשה זאת אם יתרחש משבר פנימי גדול מספיק... [אבל] אני חושב שסין תמשיך להסתמך על האינטרנט הגלובלי. הפזורה הסינית נמצאת בכל העולם. אף אחד לא רוצה שיתנתקו הקשרים שלו עם הבית. ועסקים ימשיכו להסתמך על מכירת מוצרים בחו"ל".
יתרה מזאת, סין תופסת עמדות בכירות בגופי המשילות השונים של האינטרנט – כראוי למדינה עם יותר ממיליארד גולשים – ומנסה לעת עתה לכופף בהדרגה את אמות המידה, הכללים והפרוטוקולים לפי צרכיה.
הספלינטרנט עודו תרחיש אפשרי בהחלט – מסיבות פוליטיות, לא טכנולוגיות – אבל נכון לעכשיו נראה שכולם מעוניינים לשמור על המצב הקיים ומסתפקים בניסיון להטות את הסטטוס קוו העדין לטובתם. הסיבה העיקרית לכך היא שאם האינטרנט יתפצל, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לאחות אותו.
Copyright 2022 Technology Review, Inc. Distributed by Tribune Content Agency, LLC
https://www.technologyreview.com/2022/03/17/1047352/russia-splinternet-risk