"לפעמים פורצי הדרך לא מגיעים עד לפסגת ההר", התפייט השבוע דומיניק הולנד, מייסד ומנכ"ל הפינטק Fast, בציוץ בטוויטר שבו הודיע לעולם על סגירת החברה שהוקמה לפני 3 שנים בלבד. "אבל אפילו בסיטואציות האלה, הם (פורצי הדרך, א"ל) סוללים את הדרך, כדי שכל היתר ילכו בעקבותם", הוסיף. הולנד שלח השבוע מאות עובדים לביתם והודה לשותפיו ולמשקיעים, אבל לא התייחס ל-125 מיליון דולר שגייס בפחות מ-3 שנים ונשרפו, בין היתר מ-Stripe שהפסידה על החברה 20 מיליון דולר.
מה שמאתגר בסיפור של Fast הוא המהירות שבה נסגרה החברה. את הגיוס האחרון, 102 מיליון דולר, גייס הולנד בראשית 2021. 14 חודשים שבהם נעלמו למעלה מ-100 מיליון דולר? לפי ה-The information, עד הסגירה הולנד שרף כל חודש 10 מיליון דולר. בנובמבר האחרון, כשכבר הבין שהקופה מתרוקנת, עוד דיבר בכנס Web Summit 2021 שבליסבון על החזון שלו ועל הצמיחה המהירה של Fast. אבל חרף ההצהרות, מאוחר יותר באותו החודש כבר לא הצליח לגייס עוד כסף, בדיוק כשהשוק הציבורי החל להראות סימני שבירה.
הכירו את דום הולנד
כדי לספר את סיפור ההתרסקות המהירה של Fast, צריך קודם לספר את סיפורו הנוצץ של דומיניק הולנד עצמו. היזם הצעיר, שמכנה את עצמו "המנכ"ל המהיר בעולם" ושכינויו ברבים הוא "דום" - כמו דמותו העבריינית של וין דיזל בסדרת הסרטים האינסופית "מהיר ועצבני" - קנה את שמו באוסטרליה בתחילת העשור הקודם בנסיבות משונות. הולנד שרכש את הדומיין Qant.as, כשמה של חברת התעופה האוסטרלית Qantas. כאקט גאוני של טרולינג, הולנד העביר באמצעות הדומיין טראפיק למתחרים של קוואנטס - וירג'ין בלו. במרץ 2010 פרסם כי מכר את הדומיין ב-1.35 מיליון דולר – אבל סירב לחשוף את זהות הרוכש. ב-NPR חשפו כי הדומיין רשום על שם קוואנטס והוא אינו פעיל.
ב-2014 הקים את הסטארט-אפ המשמעותי הראשון שלו, Tow, שאותו מיתג כה"אובר של הגררים" – אבל בסוף השלטונות באוסטרליה "גררו" לו את העסק. הסיבה הייתה שאפליקציית הגרירה נתנה "קנס" של מיליוני דולרים בחיובים שהממשל האוסטרלי, לא פחות, טען שחויבו שלא כחוק. זה הוביל לקרב משפטי ולפירוקה של החברה ב-2018.
הולנד חתך עם אשתו ו-2 ילדיו מאוסטרליה, הגיע לעמק הסיליקון. אגב, המתיחות מול השלטונות האוסטרלים לא גרמה לו להוריד פרופיל: כמי שנודע כחובב צניחה חופשית, ווייק בורדינג ומכוניות מהירות, בספטמבר בשנה שעברה, כש-Fast הקימה Hub בטמפה פלורידה, הוא הגיע לאירוע במשאית נאסקאר ועשה צלחות על האספלט לקול תשואות הנוכחים הקהל. מעודן, אין ספק.
כפתור רכישה אוטומטי
ובחזרה ל-Fast: שנה אחרי הניסיון הכושל להקים אובר משל עצמו, ב-2019, החליט - לפי אותה הרצאה שנתן בכנס ליסבון - להתחרות באמזון. הוא חבר לבכירה באובר בעבר, אליסון בר אלין והשניים החליטו לפצח בעיה שמוכרת מאוד לקמעונאים ברשת: העגלות המלאות הנטושות. לפי נתונים של XP², למעלה מ-70% מכל המוצרים שמתווספים לעגלות קניות באינטרנט נזנחות, ואין השלמת רכישה. בלהט הרגע הגולש מקליק על הרכישה, אבל אז, בשבריר הרגע שבו הוא צריך ממש להזין את מספר כרטיס האשראי שלו, הוא מתעשת ומוותר על הרכישה.
המטרה של Fast ומתחרותיה היתה לנסות לגשר על הפער הזה באמצעות טכנולוגיה מאחדת, שמאפשרת תהליך רכישה מחנות מקוונת במנותק מעגלות הקניות המעיקות, שמצריכות הכנסת כרטיס אשראי, פרטים מזהים ועוד הזדהויות בכל אתר בנפרד. החזון של Fast היתה לייצר כפתור רכישה אוטומטי, שמאפשר לגולשים לרכוש בלחיצה אחת, ללא סיסמה וללא עגלות קניות מעצבנות – כלומר לתת לגולשים אופציה לרכוש כל מוצר בקליק, בלי שבריר הרגע המנג'ס של הכנסת הפרטים - שמביא פעמים רבות לחרטה על הקניה. על פניו, הרעיון מבריק ופורץ דרך. והולנד הצליח להלהיב את המשקיעים.
בנובמבר 2020 קיבל לראשונה שווי של יוניקורן ומאז, בניסיון לייצר צמיחה, גייס לא פחות מ-400(!) עובדים - אותם כינתה החברה "פסטרונאוטים". מספר העובדים כנראה לא היה ריאלי ולא התבסס על מטריקות מספיק חזקות: המודל העסקי של Fast התבסס רק על קמעונאים קטנים. אמנם בכמויות הם מנצחים - אבל כל מי שעובד באי-קומרס יודע שקמעונאים קטנים זה שוק קשה. נדרש המון זמן כדי ללקט אותם, ובשוק יש תחרות על לבם. Fast היה עסק שהתבסס על כמות קליקים: כל קליק שווה עמלה. אם אין מספיק לקוחות, אין מספיק קליקים - אין מספיק הכנסות ל-Fast. זה הביא לכך שהחברה הצליחה להכניס רק 600 אלף דולר אשתקד והצפי לשנה הנוכחית לא היה מספק.
לשם השוואה, המתחרה Bolt, שכיוונה לקמעונאים גדולים יותר - הכניסה אשתקד פי 50 – או 30 מיליון דולר. Bolt כבר גייסה למעלה ממילארד וחצי דולר והשווי שלה מוערך ב-11 מיליארד דולר. אמש היא הודיעה כי היא רוכשת ב-1.5 מיליארד דולר את סטארט אפ הקריפטו Wyre, מה שירחיב את היצע השירותים שלה בקליק אחד.
וכאן שוב נחזור לאותו נאום מחודש נובמבר בפורטוגל (שנמחק בינתיים מיוטיוב). עם מתחרה משגשגת ושורת הכנסות מתכווצת - הולנד ידע שההכנסות אינן מגיעות אפילו ל-1% מהכסף ששרף. אבל עדיין הרשה לעצמו לעמוד על במה, בראש חוצות, מהלל את עצמו ואת החברה שלו - ולקינוח אומר לקהל "Enjoy the hoodie".
מאיפה בדיוק היה לו כסף לקנות מאות, אם לא אלפי חולצות לכל באי הכנס? אחד העובדים לשעבר שדיבר בעילום שם עם NPR כנראה לא צחק כשאמר, "ב-Fast השאלה היתה כמה מהר נוכל לשרוף את הכסף". עובדים נוספים כינו את הוצאות החברה "אקסטרווגנטיות" ו"קלות דעת". עסקאות עם מותגי ספורט או להקות מפורסמות נחתמו במיליוני דולרים - הכל בשם מאמצי השיווק.
המספרים, כמובן, לא התכנסו. המשקיעים של הולנד ראו את הפזרנות חסרת הבסיס ואת שורת ההכנסות המאכזבת, וסגרו את הברז. 4 חודשים בלבד אחרי שהילל את עצמו על אחת מהבמות המשמעותיות בעולם האינטרנט, הוא הודיע על צ'פטר 11.
כעת הולנד עסוק בשיפור הנרטיב. "הרכישה המקוונת השתנתה לתמיד על ידי הצוות המדהים של Fast", כתב הולנד בהודעה בטוויטר, שעתה מופיעה גם באתר החברה החרבה. "אין מה שישתווה למסירות, לגאונות ולרוח של הצוות המיוחד הזה וזה גם יהיה לנצח ה-legacy של Fast".
אולי. מה שבטוח זה שיזכרו את מכירת החלומות, שריפת המזומנים, הניהול הכושל והפולחן העצמי של אדם שהצליח לחרב עסקים עם פוטנציאל משמעותי בשני הצדדים של האוקיינוס השקט – ויש שיטענו שזה כבר הישג בפני עצמו. בכל מקרה, אם אפשר ללמוד משהו אחד מהסיפור הוא שבתנאי השוק שנוצרו היום, הולנד ו-Fast הוכיחו שצמיחה ותחזיות הן לא חזות הכול ושעסק צריך להצדיק את השוויים והכסף שניתן. במצב היום, אף אחד כבר לא חותם על צ'קים לחברות בלי תוכנית ברורה לצמיחה עקבית ומשמעותית בהכנסות. והביצועים של Fast פשוט לא היו מהירים מספיק.