הסיפורים היפים ביותר בגיימינג הם אלו בהם ההצלחה של משחק מפתיעה בראש ובראשונה את היוצרים שלו. הדבר הזה נכון פעמיים במקרה של פורטנייט. החברה שיצרה אותו, Epic Games, תמיד הייתה מצליחה - אבל גם תמיד הייתה איפשהו בסמוך להצלחה. היא לא הצליחה לייצר באמת להיט עולמי סוחף.
לפרויקט 12 המשחקים ששינו את העולם>>
גם המותג הכי מזוהה שלה, Unreal, היה קודם כל מנוע שנמכר (ולימים, ניתן בחינם בתמורה לאחוז מהרווחים) לחברות אחרות לפיתוח המשחקים שלהן, ורק אחר כך היה אפשר להיזכר שהייתה גם סדרת משחקים כזאת (המצליח מביניהן היה משחק האונליין Unreal Tournament, מלהיטי סוף הניינטיז הגדולים).
אבל מי היה חושב שדווקא עם פורטנייט, אפיק גיימס סוף סוף, כמעט 30 שנה לאחר הקמתה תהפוך לאחת מחברות המשחקים החשובות בעולם? יתרה מכך, מצב המשחק שהפך בתחילת 2018 ללהיט טוויץ' עולמי, הבאטל רויאל - 100 שחקנים אחד נגד השני, בזירה שהולכת ומצטמצמת עד שרק אחד נשאר על הרגליים - היה סוג של אילתור מאוחר בפיתוח המשחק, בתורו חיקוי של המשחקיות הפופולרית של משחק יריות אונליין אחר, PlayerUnknown's Battlegrounds (או PUBG).
בתוך חצי שנה לפורטנייט כבר היה בסיס שחקנים של 125 מיליון. החברה, שהייתה שווה בהתחלה כ-825 מיליון דולר הוערכה ביולי של 2018 בכ-4.5 מיליארד ומשם הדרך לצמרת טבלת המשחקים הייתה קצרה
בתוך חצי שנה לפורטנייט כבר היה בסיס שחקנים של 125 מיליון, תוך כדי שאפיק מארגנת בזריזות את סדרי העדיפויות שלה סביב הלהיט הבלתי צפוי. החברה, שהייתה שווה קודם ליציאת פורטנייט קרוב ל-825 מיליון דולר הוערכה ביולי של 2018 בכ-4.5 מיליארד, ומשם הדרך לצמרת טבלת המשחקים עם הכי הרבה שחקנים - גם היום, אף שהוא כבר לא מחזיק במקום הראשון - הייתה קצרה.
סיפור ההצלחה של פורטנייט סופר כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות שאולי השאלה שנכון לשאול היא לא "מה קרה לפורטנייט" אלא "למה דווקא פורטנייט". זה נכון שהיו למשחק כמה סטרימרים בולטים מאוד (כמו נינג'ה) שנתנו לו את הדחיפה הראשונה וכמה סלבריטאים שמיהרו לקפוץ על העגלה. היו כמה הברקות במשחקיות עצמה, כמו האפשרות לבנות ביצורים ומלכודות.
בסופו של דבר, מה שבידל את פורטנייט מהמתחרים היה העיצוב הויזואלי. בפורטנייט הלכו על פלטת צבעים שלא הייתה אופנתית בכלל בצד הזה של הגיימינג: ירוק זרחני, תכלת וסגול. הרבה מאוד סגול.
אלו צבעים שנחגגו במשחקי מובייל, אבל באגף ה-AAA של המשחקים הלכו באותם ימים על ההיפך המוחלט: ריאליסטי, חום, אפור, ירוק כהה. פורטנייט לא רק פיצח משהו שהרבה אנשים רצו לראות - גרפיקה שהייתה יכולה, טכנולוגית, להיות ריאליסטית, אבל היא לא רוצה - אלא גם נבדל מיידית מכל המתחרים שלו.
זו הייתה ההתגלמות המפתיעה של ההבטחה היצירתית שעמה פורטנייט יצא לדרך כמה שנים קודם לכן, כשרצה לשלב את מרכיבי הבניה החופשית ממיינקראפט (עוד להיט ענק שהיה קרוב מאוד להיכנס לרשימה הזו - אבל במידה רבה ההצלחה שלו הייתה יותר סינגולרית, וזו של פורטנייט יותר התערבבה והשפיעה על גורמים בתעשייה - גם בגלל האופן בו אפיק התנהלה) עם האקשן של Left for Dead (זו הייתה התוכנית לגבי מצב המשחק הקלאסי של פורטנייט, לפחות, Save the World, לפני שזה נזנח, יחסית, עבור הבאטל רויאל).
זה היה כמו להכניס שקע לתקע, כל עולם הגיימינג הואר פתאום באור חדש, והאור הזה היה סגול ניאון: פורטנייט שטף את הז'אנר האלים והצליח לפרוץ קדימה בזכות הצבעוניות, נגישות והשמחה שהוא הקרין
במשך 20 שנה משחקים מאוד ניסו לפנות לקהל מבוגר, גם מסיבות כלכליות וגם מסיבות תרבותיות: התעשייה ברובה רצתה להיפטר מהתדמית של "זה תחביב לילדים".
הפתרונות לכך היו מגוונים: משחקיות מורכבת, עלילות דרמטיות, אלימות גרפית. אבל מיינקראפט היה משחק שאימץ את הילדים כקהל ופנה אליהם במיוחד מבלי להיראות כמו לומדה מהניינטיז, ופורטנייט לקח את מה שמיינקראפט למד והשליך אותו על ז'אנר שעד אז היה שטוף באלימות ובצבעים חשוכים. באותו הרגע זה היה כמו להכניס שקע לתקע. כל עולם הגיימינג הואר פתאום באור חדש, והאור הזה היה סגול ניאון.
הקורונה פרצה בתחילת 2020 ומיקדה מחדש את תשומת הלב של העולם על גיימינג, שהפך פתאום לתחביב ביתי בריא ובטוח, פורטנייט היה מוכן לקצור את כל הפירות עם מקום וירטואלי שכולם יכולים להגיע אליו
הצבעוניות של פורטנייט אולי נבחרה כדי לגרום לו להתבלט על פני המתחרים, אבל בסופו של דבר היא גם הסלילה אותו להיות תופעת תרבות. הוא פשוט היה נגיש, וצבעוני, ושמח, וזה כל מה שנדרש. אולי ריקודי הטיקטוק המתחלפים דחקו אותו החוצה, אבל רק לפני שלוש-ארבע שנים אנשים רקדו את ריקוד הניצחון של הדמויות מפורטנייט. כך או כך, כשהקורונה פרצה בתחילת 2020 ומיקדה מחדש את תשומת הלב של העולם על גיימינג, שהפך פתאום לתחביב ביתי בריא ובטוח, פורטנייט היה מוכן לקצור את כל הפירות.
והוא היה שם, לא רק עם פריצה מחודשת לתודעה של הורים שפתאום נשארו בבית וראו מה הילדים שלהם עושים כל היום, אלא גם כמקום וירטואלי שאפשר פשוט להגיע אליו.
טים סוויני, המייסד והמנכ"ל של אפיק גיימס, דיבר על המטאוורס עוד לפני שהחזון היומרני של צוקרברג, גם אם החזון שלו היה פשוט בהרבה: סדרה ארוכה של שת"פים שמכניסה מגוון דמויות (גיבורי מארוול, קרייטוס מ-God of War, פקמן - זה לא משנה, כל עוד זה עושה הייפ ומחזיר עוד שחקנים למשחק), ושמהם משתמע שהוא לוקח את העולם של פורטנייט בדיוק במידת הקלילות הנדרשת לצד אסטרטגיה עסקית חכמה, כולל השימוש בקופת המזומנים העמוקה של פורטנייט בשביל להקים חנות דיגיטלית שמתחרה ב-Steam.
גם אם עוד יש לה דרך ארוכה בטרם תהיה רווחית לעומת ההוצאות התפעוליות המטורפות שלה: למי אכפת מהמשכיות או הגיון? כל עוד כולם נהנים, ומתחפשים לכל מיני דמויות, ורואים הופעה וירטואלית של טראביס סקוט, והעיקר, משלמים כמה דולרים על הזכות לתלבושת יותר מגניבה במשחק - הכל טוב. הגאונות הייתה בפשטות: להבין שהמשחק שלך הוא מגרש משחקים ולרכב על התובנה הזאת כל הדרך למעלה.