לישראלי הממוצע, הצעדים הדרקוניים של ממשל ביידן נגד יבוא ויצוא מוצרי אלקטרוניקה מסין נראים רחוקים מאוד מהיום-יום, שמשלב הזמנות מעליאקספרס, גלישה בטלפון סיני או צפיה בטלוויזיה במבצע. אבל המציאות המורכבת מעט יותר, ובארה"ב מיום ליום יש יותר ויותר סנקציות על חברות שכולנו מכירים, בהן וואווי ו-ZTE, שנאסר עליהן למכור מוצרים בארה"ב. זאת, משום שהן מהוות "סיכון בלתי מקובל" על הביטחון הלאומי האמריקאי. כזכור, מוקדם יותר השנה נחסמה גם ענקית הרחפנים DJI מלפעול בארה"ב.
ומה בישראל? פנינו למשרד התקשורת לקבל תגובה לשאלות פשוטות: מהי מדיניות המשרד בנוגע ליבוא מוצרי טכנולוגיה סיניים - והאם המשרד יישר קו עם הרגולציות החדשות בארה"ב? במשרד התקשורת מילאו פיהם מים וסירבו להגיב. לא לציטוט ולא לא לציטוט.
באופן רשמי, ונכון לעכשיו, המצב בארץ נשאר סטטי: היבוא האזרחי של וואווי, שיאומי, DJI ויתר המותגים הסיניים "האזרחיים" - נמשך כרגיל. יבואן בינלאומי שמייבא טכנולוגיה מסין ושוחח איתנו, הסביר: "השוק הישראלי כלל לא נפגע מאותם מאבקי כוח (בין ארה"ב לסין, א"ל) ולהיפך, אנחנו רואים חדירה של מותגים סיניים רבים לשוק המקומי, החל בשוק הסלולר והמחשבים, עם חברות טכנולוגיות חדשניות - ועד לאין ספור יצרניות רכב שעשו עלייה בשנתיים האחרונות".
פרופ' גבי סיבוני: "הסינים מאוד חזקים במגוון תחומים. להערכתי בתחומי AI הם כרגע הכי מתקדמים בעולם. אבל בגלל שזה סין, יש הרבה לא חוקי. סוכנויות הביון הסיניות מפעילות חברות קש כדי לנסות ולגנוב קניין רוחני של חברות בעולם וגם של ישראליות"
עם זאת, גורם בכיר באחד מגופי הטלקום הגדולים בעולם הפועלים בישראל העריך כי "בשבועות או בחודשים הקרובים השפעות החסימה החדשות יגיעו לישראל ויחייבו את משרד התקשורת להתייחס אליהן".
"רק קצה הקרחון של פעילויות"
סין, כמו יתר המעצמות, מעוניינת בחשיפה לשוק המקומי ועתיר הקניין הרוחני ההייטקי. זאת כדי להעצים את הידע הסיני, הנשלט כולו על ידי המפלגה הקומוניסטית, שהרי לא קיימת חברה סינית שהממשל לא שותף שקט בה. "לסין יש אסטרטגיה ברורה מבחינתה וזה הרצון להיות דומיננטית ושולטת בנושאי הטכנולוגיה ונושאים צבאיים ומדיניים. ויש להם זמן, הסינים רצים מרתון ואני מעריך שתוך 50 שנה הם יהיו הכוח הכי חזק בעולם", אומר ל-tech12 אל"מ (במיל.) גבי סיבוני, המכהן כפרופסור במכון ירושלים לביטחון ואסטרטגיה.
"כדי להגשים את החלום, הסינים פועלים באמצעים חוקיים לכאורה: קונים חברות, השקעות, מימון סטודנטים ושיתופי פעולה. הם בנו מערכת מאוד ענפה, הם מאוד חזקים במגוון תחומים. להערכתי בתחומי AI הם כרגע הכי מתקדמים בעולם. אבל בגלל שזה סין, יש הרבה לא חוקי. עכשיו התגלו פעילויות שהן רק קצה הקרחון על הנתונים שהם גונבים, כמו למשל התגלה שהייתה דלת אחורית במצלמות אבטחה משרדיות שהותקנו ברשות התעופה ובמשרדי משטרה באיטליה, והמצלמות שלחו את הנתונים חזרה לסין. אז הסינים פועלים בצורה מאוד רחבה. סוכנויות הביון הסיניות מפעילות חברות קש כדי לנסות ולגנוב את הקניין הרוחני של חברות בעולם וגם של ישראליות", המשיך.
"במקביל, חברות סיניות קונות חברות טכנולוגיה וכל מה שמעניין אותם זה איך הטכנולוגיה מגיעה לצד שלהם. בצד טכנולוגיה העילית זה קורה כל הזמן, סין פעילה מאוד בארץ גם בסייבר. ישראל היא יצרנית IP רצינית בעולם ואין משהו טוב מזה לסינים. הם גם יודעים לעשות את זה כמו שצריך וגונבים בלי שידעת שגונבים אותך, וככה יוצא שקניין רוחני ישראלי מסתובב בעולם והחברות מפסידות על זה", טוען סיבוני.
לדעתו של סיבוני, כדי להתגבר על כך ישראל צריכה לפתח ענן מקומי ברמת אבטחה צבאית, שיאפשר לשמור על הקניין הרוחני לכל חברה שמקבלת מימון מהמדען הראשי, ובכך לשמור על ישראל נגד ריגול תאגידי ותעשייתי. לטענתו כבר עשור שהוא מנסה לקדם פרויקט כזה, אך הממשלה בחרה לפנות לגורמים בינלאומיים במקום.
מנגד, יש כאלה שסבורים שהאיום הסיני בריגול הוא בר ניהול, כמו כל איום אחר. "ריגול הוא איום, אבל יש לא מעט איומים. כי צריך להבין שיש מי שגונב מעל השולחן, יש מי שגונב מתחת לשולחן ויש כאלה שמנסים לגנוב את השולחן", אומר בחיוך רפאל פרנקו, לשעבר סגן ראש מערך הסייבר הלאומי ומייסד Code Blue לניהול משברי סייבר.
"צריך לשאול מה מניע את מה: למשל קח לדוגמה את הגנת הפרטיות האירופית, מה שאנחנו מכירים כ-GDPR. האמת היא שהכלכלה האירופאית זו כלכלה במשבר שצריך לתקן, ואחת הדרכים לעשות את זה היא להביא את הענן לאדמת אירופה. גם האמריקאים מתפשטים מהנכסים שלהם וכל פעם מגיע נשיא אחר ומנסה להחיות סקטורים מהכלכלה. פעם זה היה ביואיק, ועכשיו זה השבבים, רוצים להחזיר את הייצור לארה"ב.
"אז כל שחקן פועל בדרך אחרת. הסינים עושים את זה בדרך שאנחנו לא מכירים ולא אוהבים ואין להם את המושג של 'כוח רך'. מצד שני, כבר שנים שבעלות בריתנו הקרובות ביותר מונעות מחברות ביטחוניות ישראליות לזכות במכרזים בחלקים מסוימים בעולם בגלל התחרות. כך שכולם עושים את זה, בדרך כזו או אחרת."
העמימות הישראלית מכוונת
בינתיים ישראל נמנעת מאסקלציות הן מהצד הסיני והן מהצד האמריקאי של המפה. בשטח יש מדיניות לא מוכרזת והיא מתחלקת לשניים: התחום האזרחי והתחום הצבאי. מהמדיניות הזו יוצא שהמוצרים הדו-שימושיים, שמתקיימים על התפר - בהם גם לא מעט שירותי הייטק - לא מפוקחים כראוי. "מאז 2007 אין יצוא ביטחוני וטכנולוגיות דו-שימושיות מישראל לסין, כי בממסד הביטחוני לא ידעו בוודאות איך ישתמשו הסינים בטכנולוגיה", מסביר תא"ל במיל. אסף אוריון, ראש תוכנית ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב.
תא"ל במיל. אסף אוריון: "יש רשימה של מה אסור ומה מותר, אבל התחומים היותר מאתגרים הם אלה שלא ברשימות, כמו קוואנטום, AI, רובוטיקה, ועוד מגוון טכנולוגיות קצה ודברים שנשמעים כמו מדע בדיוני"
"כעיקרון יש רשימה של מה אסור ומה מותר, אבל התחומים היותר מאתגרים הם אלה שלא ברשימות, כמו קוואנטום, AI, רובוטיקה, ועוד מגוון טכנולוגיות קצה, כשעכשיו האמריקאים גם מדברים על חסימת אלמנטים בביוטכנולוגיה, כאלה של חיבורי מוח למערכות נשק ודברים שנשמעים כמו מדע בדיוני", הוא מפרט.
אוריון מדגיש את ההבדל בין הסקטורים ביחס של ישראל לסינים: "בנושא יחסי ישראל-ארה"ב-סין, אנחנו שומעים לעייפה על הנמלים בחיפה ואשדוד וסופרים את כל הפרויקטים". כלומר - ברור ששיתופי פעולה כלכליים יכולים להתבצע במקומות שבהם על פניו, אין איום בטחוני ישיר. "הדבר היחיד שבאמת מטריד את ארה"ב זה טכנולוגיה. הייתה הצהרה משותפת לביידן ולפיד ביוני על כינון דיאלוג אסטרטגי על טכנולוגיות מתקדמות. היו כבר שתי פגישות שעסקו בקוואנטום, ב-AI, במגפות ועוד. בהסכם ההוא יש פסקה שנקראת Trusted Technology Ecosystem – וזה המקום שאותו לא מכסה הוועדה הישראלית".
הוועדה אליה מתייחס אוריון היא הוועדה להשקעות זרות, מנגנון שמייעץ לממשלה, שהוקם בלחץ האמריקאים. באוקטובר השנה העבירה הממשלה החלטה שמקשיחה עמדות, ומשלבת את הוועדה כבר בשלב המכרזים ולא רק בשלב שבו ישנן הצעות על השולחן. אבל זה לא חל על טכנולוגיה: "זה לא סקטור שחלות עליו רגולציות, כמו בתחום הבטחוני", ממשיך אוריון. "ברמה הפשוטה ביותר: הטכנולוגיה נמצאת במרכז התחרות בין המעצמות, והיא גם נמצאת במרכז הכלכלה הישראלית. סין מתקדמת וארה"ב מטילה מגבלות, וישראל בעניין הזה ייחודית כי מעמידים אותנו בסטנדרטים גבוהים במיוחד, וזה מצמצם את מרחב התמרון שלנו".
לפי אוריון זה בא לידי ביטוי היטב במערכת היחסים הכלכלית בין ישראל לסין ולמרות עלייה של פי 10 בהיקפי הסחר הבילטרלי בעשור, המספרים קצת משקרים. "מה שגדל זה היבוא מסין לישראל ולמעשה היצוא תקוע מ-2018. יצוא השירותים הטכנולוגיים של ישראל לסין הסתכם ב-1% מהיצוא הטכנולוגי לארה"ב. אבל יבוא ויצוא זה לא תמצית הכל, צריך להסתכל על מדדי התלות שלנו ואסור לנו להפוך לתלותיים מדי. סין חושבת איך להקטין תלות באחרות ולהגדיל את התלות של אחרות בה".
"נגמר תור הזהב"
למרות הידיעה כי מדובר במשטר קומוניסטי ואכזרי לעיתים, מנהיגי המערב חרקו לא פעם שיניים מול הכוחניות הסינית בים הסיני הדרומי, או תנאי עבדות קיצוניים במפעלים, האשמות על קצירת איברים, מחנות חינוך מחדש למיעוטים ומיני סיפורים שאינם נעימים לאוזן המערבית הממוצעת. עובדתית העולם זוכר את מאורעות כיכר טיאננמן, ונוהג להלל את הצילום המפורסם של האדם העומד מול טנק, בקריאות הסטודנטים לדמוקרטיה וחופש ביטוי, בסמוך להרג ההמוני שביצעו שם השלטונות הסיניים. רק שאירועים אלה התרחשו ב-1989. הרבה הרבה לפני שסין הפכה למה שהיא היום. זה לא מנע מאף אחד להשקיע שם, ומענקיות כמו אפל ונייקי להשתקע וליהנות מכוח אדם זול ואינסופי (לפחות בהתחלה), כשמרבית האנושות קיבלה בוסט לאיכות החיים על גבה של הגלובליזציה והטכנולוגיה פוסט המלחמה הקרה.
אבל זה משתנה ובמהירות. קחו את בריטניה. אם עד לפני כמה שנים הממלכה ותעשיית הכסף הענפה שלה עוד חיזרו במרץ אחרי השוק הסיני, השבוע ראש הממשלה הטרי רישי סונאק אמר כי "נגמר תור הזהב" ביחסי הממלכה וסין, בעיקר על רקע בחירתו של שי ג'ינפינג לקדנציה שלישית. אז ברור לכולם שהאמריקאים הופכים ליותר אגרסיביים מאחורי הקלעים ולפניהם, לנוכח מה שנראה כעוצמתה הגוברת של סין הקוראת תיגר על ההגמוניה האמריקאית הגלובלית – והמערב כבר יישר קו ממזמן, עכשיו פשוט זה הופך לפומבי יותר.
כך שישראל לא ייחודית בדילמות מול המשטר הסיני, אבל הדילמות כנראה שהגיעו הרבה לפני יתר העולם. שורשיהן עוד באמצע שנות ה-90 עם משבר מטוס הביון "פלקון" שישראל הסכימה למכור לסינים ב-1996, רק כדי לבטל את העסקה בשנת 2000 בעקבות לחץ אמריקאי כבד. לאירוע ההוא והשלכותיו יש השפעות עמוקות על יחסי הסחר בין ישראל וסין.
תא"ל במיל. אסף אוריון: "יצוא השירותים הטכנולוגיים של ישראל לסין הסתכם ב-1% מכל היצוא הטכנולוגי. אבל יבוא ויצוא זה לא תמצית הכל, סין חושבת איך להקטין תלות באחרות ולהגדיל את התלות של אחרות בה"
כיום, המהלך המשמעותי ביותר במלחמת ארה"ב-סין הוא סיפור השבבים, מסביר אוריון. "כרגע זה רק שבבים ברמה גבוהה, אבל זה כנראה יתרחב. ישראל היא שחקנית משמעותית בתחום הדיזיין ומארחת מפעל של אינטל, המעסיק הגדול בארץ, שחלק ניכר מהייצור שלו מיוצא לסין. מה שקורה למעלה זה לא להחלטתנו, אם יקבלו החלטות בכיוון הזה יהיו לזה השלכות חמורות מאוד על התעשייה המקומית. כך שישראל בתור שחקן הייטק יכולה לנסות לומר שזה לא קשור אליה, אבל זה לא המצב וצריך לעשות הערכת סיכונים מחודשת", סיכם.
בשל העובדה שלא יודעים מהיכן יופיעו הסנקציות הבאות, זה לכשעצמו מצנן את הסנטימנט וגורם גם לממסד המדיני-ביטחוני וגם למגזר העסקי ללכת על ביצים. מה שבטוח הוא שיהיו השפעות ארוכות טווח על האקוסיסטם המקומי. לטענת פרנקו, לכשתקום ממשלה, צריך לצאת מהעמימות ולהסדיר את הנושא הסיני. "צריך אסטרטגיה. הבעיה שישראל לא מצטיינת בתכנון ארוך טווח וזה יצר ברדק. לדעתי זה משהו שצריך להיות בראש סדר העדיפויות של כל ממשלה, כי הסיכויים גדולים בהרבה מהסיכונים. צריך לשבת עם האמריקאים ולהחליט ביחד מה כן ומה לא כדי לשמור על האינטרסים שלנו", סיכם פרנקו.
רפאל פרנקו: "צריך אסטרטגיה. ישראל לא מצטיינת בתכנון ארוך טווח וזה יצר ברדק, כשהסיכויים גדולים בהרבה מהסיכונים. צריך לשבת עם האמריקאים ולהחליט ביחד מה כן ומה לא כדי לשמור על האינטרסים שלנו"
סיבוני לא מסכים ואומר כי כל הסכם מחייב מול המעצמות יבוא בעוכריה של המדינה והתעשיות המקומיות. "העמימות הנוכחית היא טובה. מאחורי הקלעים האמריקאים מאוד אגרסיביים ואומרים לא להכל. אם ינסו לסכם משהו עם האמריקאים על הנייר זה לא יגמר טוב. תראה מה קרה עם סקטור הסייבר ההתקפי, היה הסכם עם האמריקאים ועכשיו התעשייה חסומה בלמעלה מ-100 מדינות", אמר והוסיף כי להערכתו אם יימשכו האיסורים נתחיל "לראות הגירה של חברות ישראליות לחו"ל, כיוון שאם יזמים יראו שהם לא יכולים לממש את החלום ומבינים שלא יוכלו להתקדם בישראל, הם ימצאו דרך לעשות את מה שהם רוצים לא בישראל".
לסיכום, הפלונטר המדיני-כלכלי-טכנולוגי שנוצר בעולם הוא גדול בהרבה ממדיה הטבעיים של ישראל ועלינו לקחת בו חלק, בין אם נרצה בכך או לאו.