כבר יותר מעשור בנדיקט אוונס הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על תעשיית הטק העולמית. הוא אינו משקיע (Per Se), לא יזם וגם לא מנכ"ל. לאוונס תואר ראשון בהיסטוריה. ואולי זה דווקא מה שהקנה לו את ההתבוננות ארוכת הטווח - לעבר ולעתיד - שיחד עם יכולת נדירה להביע רעיונות בבהירות, הפכו אותו בהדרגה לאחד הדוברים החשובים בטק.
אוונס מפרסם ניוזלטר שבועי פופולרי בקהילת היזמים והמשקיעים, עם 175 אלף מנויים; חשבון הטוויטר שלו אוחז ב-370 אלף עוקבים. בנוסף הוא גם מפעיל פודקסט ומופיע בכנסי טק ועתידנות. אבל איכשהו את ישראל הוא החמיץ לאורך כל השנים, עד עתה. לפני כשבועיים הוא ביקר לראשונה בישראל במסגרת כנס Journey של EY בשיתוף tech12.
"יש דרכים רבות לתאר את מה שאני עושה", מסביר אוונס בראיון בלעדי ל-tech12, "אבל באופן כללי אני מסתכל על הסוגיות שנוצרות בהצטלבות של טכנולוגיה ועסקים, מקומות שבהם מתרחשת נקודת מפנה ויש שינוי יסודי, אסטרטגי, טכנולוגי במהותו, אבל עם השפעות מעבר לטכנולוגיה, ושאלות חדשות שנוצרות מכך. אני נמצא איפשהו במרכז הרצף בין משהו שמתחיל כמאד טכנולוגי לבין השלב שהוא נהיה מאד משעמם".
אוונס מדייק: "ישנה התקדמות קבועה כזו ממשהו שהוא מדע, לטכנולוגיה, לחברה, למוצר - ואז זה 'נעלם'". כשהוא אומר נעלם הוא מתכוון שהוא כבר לא מוצר טכנולוגי אלא פשוט מוצר, שמקיף אותנו, עובדת חיים כמו נורות LED או מנועים חשמליים.
"אחד התהליכים שאני מתבונן עליהם אלו שינויים פונדומנטליים בטכנולוגיה שחלקם שינו לחלוטין תעשיות אחרות", מסביר אוונס. "טכנולוגיה יצרה את הפס הרחב ואת הטלפונים הסלולרים, וזה שינה לחלוטין את תעשיית הריטייל, הטלוויזיה או הפרסום, ואפילו תעשייה כמו התעופה. מול זאת, דברים כמו מחשוב קוונטי או קריפטו או שבבים חדשים - אלו שאלות יותר פנימיות עבור תעשיית הטק".
זו נקודה חשובה כדי להתחבר בה לקו המחשבה של אוונס: הוא פחות מתעניין בשכבת התשתית כל עוד היא בשלב מוקדם, אלא בנקודה שבה היא הופכת למשמעותית ועסקים מסורתיים מתחילים לרעוד.
אוונס: "טכנולוגיה יצרה את הפס הרחב ואת הטלפונים הסלולרים, וזה שינה לחלוטין את תעשיית הריטייל, הטלוויזיה או הפרסום, ואפילו תעשייה כמו התעופה. מול זאת, דברים כמו מחשוב קוונטי או קריפטו או שבבים חדשים - אלו שאלות יותר פנימיות עבור תעשיית הטק"
"הבוס הקודם שלי, מארק אנדריסן, אמר לפני כ-12 שנים ש'תוכנה אוכלת את העולם'", אומר אוונס ומכוון בדבריו לאחד המשקיעים האגדיים של עמק הסיליקון ומייסד קרן אנדריסן-הורוביץ. "הדוגמאות הקלאסיות הן Airbnb ואובר. המסגור שלו היה שפעם הנוהג היה למכור תוכנה, לתעשיית המלונאות או לחברות המוניות, אבל שתי אלו לא מוכרות תוכנה, הם משנות את הבסיס של מה זה מלון או מונית. ויש עוד היבט להסתכל על נטפליקס או Shein (ענק שופינג סיני מקוון שהצליח לקנות אחיזה גם בשוק האמריקאי וכמובן הישראלי, א"ז, ה"ר) ,שהן לא משנות מהיסוד את מה זה טלוויזיה או מה זה בגדים אבל כן משתמשות בטכנולוגיה כנתיב להיות חברת טלוויזיה מסוג חדש לגמרי או חברת ביגוד מסוג חדש שמשפיעות על כל התעשייה".
"אין שום פרספקטיבה מלבד טכנולוגית"
בנדיקט אוונס עבר מסלול קריירה לא מאד טיפוסי לעולם הטק, כפי שהוא מספר: "עשיתי תואר בהיסטוריה ולאחריו הפכתי לבנקאי. בבריטניה תואר בפיננסים זה משהו שעושים באוניברסיטה דרגה ג׳", מסביר אוונס בחיוך, "התארים הנחשבים הם אלה שהאוניברסיטאות היוקרתיות מציעות במדעי הרוח או במדעים, להבדיל מארה״ב".
כאמור, הידע הרחב של אוונס, בהצטלבות עם יכולת אנליזה ודיבור מול קהל, הפכו אותו למוביל דעה בטק. יזמים קוראים את התוכן שלו כדי לדעת אם הם נמצאים על הגל הנכון מבחינת עתיד הטכנולוגיה. משקיעים נעזרים ברעיונות שלו כדי להפחית אי וודאות כשהם שמים את הז'יטונים שלהם על העתיד.
אבל האירוע המרכזי בביוגרפיה של אוונס ארע כנראה ב-2014 עת אוונס נשכר להיות שותף בקרן הון הסיכון a16z, הידועה יותר בשם: אנדריסן-הורוביץ. המשרה כללה גם רילוקיישן פיזי, או כפי שבטק-קראנץ' תיארו את זה אז, הקרן שוכרת את ה-Londoner בנדיקט אוונס. "נשכרתי במסגרת מאמצי הגיוון", אומר אוונס בחיוך אבל מבהיר שזו רק חצי בדיחה. "דיוורסיטי נתפסת אחרת באמריקה מאשר באירופה. לחיות בסיליקון ואלי זה קצת להיות בעיר אוניברסיטאית, במובן שכולם עושים PhD, ויש תרבות של יזמות, וכולם בנים של, אבל הבעיה בעיירת קולג' שהעיר האמיתית הקרובה ביותר היא במרחק טיסה. וזה יכול להיות קצת קלסטרופובי - אין שום פרספקטיבה אחרת מלבד טכנולוגית. בסוף אני איש של עיר גדולה, והסיליקון ואלי הוא לא עיר גדולה. אם אתה בקטע של טיולים זה מקום נהדר, אבל בשביל גלריות תצטרך לנסוע ל-LA".
גם במסגרת הקרן אוונס לא היה שותף-משקיע אלא משכיל, מוביל דעה ודובר וכנראה תרם איכשהו למותג של a16z כקרן צופה פני עתיד. החתונה הזו החזיקה עד דצמבר 2019 ואחרי הגירושים אוונס שמח לחזור ללונדון. "גם לאורך התקופה בוואלי המשכתי את השיחה והאנליזה לגבי מה עשוי להיות חשוב בטק והמשכתי עם הפרזנטציות הציבוריות והניוזלטר ובמובן זה לא השתנה הרבה לפני, תוך כדי ואחרי". גם כעת אוונס מוגדר כשותף במשרה חלקית בשתי קרנות הון סיכון, Mosaic Venture וקרן בשם Entrepreneur First.
"אין שום בעיה עם וויוורק, זו חברה טובה, היא פשוט לא חברה של 50 מיליארד דולר אלא של 5 מיליארד דולר. אפשר להשוות את זה לחברות כמו Peleton או Go pro: אין שום בעיה עם המוצרים של אף אחת מהן, רק שהיה איזה רגע של טירוף שבו הן חשבו שזה רגע של שינוי חברתי מהותי מה שהן עושות. זה לא, זה רק אופניים מחורבנים"
מקום העבודה הקודם שלך, קרן אנדריסן הורוביץ, החליטה לשים מאות מיליוני דולרים על WeWork, אבל אתה התבטאת בנושא ואמרת ש"לא הייתי עושה את העסקה".
״זה חוזר למה שאמרתי על נטפליקס ו-Shein. וויוורק זה עסק מעולה, ולא חדש במיוחד. מה הנחת היסוד של החברה? אתה שוכר משהו בזול לטווח ארוך ומסבלט אותו ביוקר לטווח קצר. הנחה שניה היא שאתה לוקח חלל בז׳ משעמם והופך אותו למגניב, ואתה יכול להגדיל במקביל את הרווחים על ידי זה שאתה מגדיל את הצפיפות. הנחה שלישית של החברה היא שיש לה תוכנה ואפקט רשת (נטוורק אפקט) וזו התבררה כהנחה שגויה. כמובן שהייתה גם הנחה רביעית שזו חברה ששווה מאה מיליארד דולר, שזה מטורף.
"אין שום בעיה עם וויוורק, זו חברה טובה, היא פשוט לא חברה של 50 מיליארד דולר אלא של 5 מיליארד דולר. אפשר להשוות את זה לחברות כמו Peleton או Go pro: אין שום בעיה עם המוצרים של אף אחת מהן, רק שהיה איזה רגע של טירוף שבו הן חשבו שזה שינוי חברתי מהותי מה שהן עושות. זה לא, זה רק אופניים מחורבנים. זה גרם להן לשכוח מה זה לנהל עסק עם שולי רווח די נמוכים".
"כמובן שיש עוד חלק של וויוורק שהוא התפיסה הרוחנית של המייסד והעובדה שהוא קנה בניינים והשכיר אותם לחברה - ראיתי את אותם סיפורים שאתם קראתם ואין לי מושג מעבר לזה. אבל אולי הדבר הראשון שהייתי צריך להגיד על וויוורק - זה שלא כתבתי עליה מעולם כי הסתכלתי על החברה ואמרתי ׳זו חברת נכסים׳ וזו דרך הרבה יותר פשוטה לתאר את זה. אין בחברה שום דבר לא תקין מבחינתי מלבד העובדה שזו חברת נדל"ן, ולא חברת טק וזה מה שקרה בהנפקה. הם הלכו למספר משקיעים ואלה ביקשו מהם מטריקות של נדל"ן, כמו ׳מה הרווח למטר-רבוע׳ ו-WeWork ענו ׳זו קהילה׳, והמשקיעים אמרו להם ׳בסדר, אבל מה הרווח למטר?׳, ׳לא זו תנועה חברתית׳, ׳והרווח למטר?׳. אז מעולם לא כתבתי על זה, כי זו לא חברת תוכנה.
"אני חושב שזה אותו הדבר עכשיו. נוימן מנסה לעשות משהו חדש בתחום השכירות למגורים. האם יש בזה הזדמנות? אני לא יודע. האם המודל הזה יעבוד מחוץ למנהטן, לוס אנג׳לס ומיאמי? אני לא יודע. האם זה סקיילבילי? אני לא יודע, תשאלו את אנשי הנדל"ן. זה עסק נדל"ן ובגלל זה לא הייתי עושה את העסקה״.
"קריפטו הוא מכונה וירטואלית מבוזרת"
כפי שניכר, אוונס יותר איש של שאלות מאשר סימני קריאה, אבל באתר שלו הוא כן כותב: "התמות הטכנולוגיות החשובות ביותר היום הן בחזון הטרנספורמטיבי של קריפטו, Web3, מציאות מדומה ומטאוורס, ואחרי זה כל יתר הדברים". גם בהרצאות עבר שלו אוונס נשמע פוזיטיבי לגבי עולם הקריפטו. אלא שמאז העולם השתנה, פרויקטים קרסו, הונאות נחשפו והתחום התקרר.
האם דעתך השתנתה לאור חורף הקריפטו הארוך שאנחנו נמצאים בעיצומו?
"קודם כל יש בעיה עם המונח crypto currency כי זו לא בדיוק קריפטוגרפיה ולא בדיוק מטבע. אני מעדיף להסתכל על זה בתור מכונה וירטואלית מבוזרת - זה מחשב - בלוקצ'יין הוא מערכת ממוחשבת. אם מסתכלים על ההיסטוריה של הקריפטו היו לו שלושה גלים: הראשון הוא ביטקוין שהוא זהב דיגיטלי. כסף שהוא מאובטח ומאומת וזה כל מה שזה.
"כאן, בישראל, הרעיון שמישהו ירצה להחזיק את הכסף שלו על התקן USB במקום בבנק הוא שגעון, אבל אם היינו כמה קילומטרים צפונה מכאן, בלבנון, זה פתאום נשמע רעיון טוב, לאור מערכת הבנקאות הקורסת שלה, זה פתאום use case מעניין. אותו דבר בארגנטינה ובעוד מקומות. אבל ברוב העולם זה לא יישום רלוונטי. הגל השני, הוא להוסיף סקריפטים ולהפוך את הבלוקצ'יין למערכת של טרנזקציות, תנאים של if-then, זה מה שמכונה DeFi (כלים פיננסים מבוזרים שמאפשרים הלוואות למשל, א"ז, ה"ר). אבל מה שקרה במהירות שאנשים יצרו מבנים מורכבים והעתיקו מבנים מ-1929 ו-2008".
כאן הוא מכוון בדבריו למבנים פיננסים פירמידליים באופיים שהובילו לקריסות כלכליות. "אז גם בקריפטו היו הונאות פונזי, והרצת מניות, ומידע פנים והונאות אחרות, מכוונות ושלא בכוונה, זה מה שהתפוצץ בששת החודשים האחרונים. הגל השלישי הוא מה שמכונה Web3 שאומר אם אפשר לשים תוכנה על בלוקצ'יין אז אפשר לבנות את 'אינסטגרם' חדשה על תשתית קריפטו. וזה כבר דבר שונה מלבנות מטבע דיגיטלי או מערכת הלוואות על הבלוקצ'יין".
"גם בקריפטו היו הונאות פונזי, והרצת מניות, ומידע פנים והונאות אחרות, מכוונות ושלא בכוונה, זה מה שהתפוצץ בששת החודשים האחרונים. הגל השלישי הוא מה שמכונה Web3 שאומר אם אפשר לשים תוכנה על בלוקצ'יין אז אפשר לבנות את 'אינסטגרם' חדשה על תשתית קריפטו. וזה כבר דבר שונה מלבנות מטבע דיגיטלי או מערכת הלוואות על הבלוקצ'יין"
היתרון בעיני אוונס הוא באמון שמערכת תוכנה כזו יכולה לספק, והוא ממשיל: "אם אתה עומד ליד כביש אתה סומך על הנהגים שהם לא יפגעו בך אבל אם אתה עומד ליד פסי רכבת אתה לא צריך לסמוך על הנהג שלא יפגע בך כי אתה רואה את המסילה. בבלוקצ'יין אתה רואה את כל הקוד ואת כל הלוגיקה, כל טרנזקציה - את כל המסילה. אפשר להסתכל על זה גם בתור הגל השני של הקוד הפתוח באופן כזה שאתה רואה לתוך המכונה בזמן שהיא רצה. וההשלכות של כל זה הן שלא ניתן לשנות את הכללים בלי הסכמה כמו באפליקציה ריכוזית, ומעבר לזה: שכל רכיב בתוכנה הוא למעשה API (ממשק תוכנה פתוח, א"ז, ה"ר). ואז לא רק שאתה יכול לבנות 'אינסטגרם' משלך, אתה יכול גם לבנות מערכת פרסום משלך לכל אפליקציה, או מנוע המלצות, או כלי ניתוח דאטה, כי כל המידע יהיה פומבי".
אבל כל זה לא קורה, עדיין. אוונס מכיר בכך וטוען שאנחנו בשלב ה"דתי" של הטכנולוגיה וצריכים להתבגר ממנו. "גם אנשי הקוד הפתוח היו בטוחים שהם הולכים להשמיד את מיקרוסופט, שאף אחד לא הולך לקנות תוכנה וכולם יכתבו לעצמם את הקוד. וזה גם השלב שאנחנו נמצאים בקריפטו, במעבר בין האידיאולוגיה לפרקטיקה. ההיסטוריה של הטק מוכיחה שלצרכנים לא אכפת מהדת הטכנולוגית שלך ואיך זה בדיוק עובד. אתה לא צריך יודע בדיוק איך קרבורטור עובד בשביל לנסוע במכונית". זה שלב הכרחי בהתבגרות של תעשיית הקריפטו, מאמין אוונס.
גם ברמה הטכנית יש עוד מכשולים, הוא טוען: "אנחנו נמצאים בשלב שבו ניתן להציע תיאור של מה ניתן לעשות עם בלוקצ'יין ואיך אולי יראה Web3 אבל לא באמת ניתן לעשות עם זה משהו היום. כי זה בערך כמו להשתמש באינטרנט ב-1991, זה מאד טכני, מצריך ידע רב, זה מסובך ופרגמנטי. אני מזכיר שבאותה שנה כדי לגשת לאינטרנט היית צריך מודם, אבל ווינדוס לא תמכה במודמים ולא בפרוטוקול של האינטרנט. היית צריך להתגבר על המכשולים הטכנים אבל אז גם למצוא עם מי לתקשר. היית שולח למישהו אימייל ואז מתקשר לבדוק אם הוא קיבל את האימייל, והייתם שניכם חושבים שזה מדהים".
"אם אתה אדובי, פיגמה זה איום רציני"
בוא נדבר קצת על אקטואליה: עסקת אדובי-פיגמה מסעירה את עולם הטק וכאילו חוצה אותה לשניים, כאשר יש הסוברים שהיא עסקה חכמה ויש שחושבים שהיא מתבצעת במחיר מוגזם והמכפילים בועתיים.
"אני לא רואה סיבה למה שמישהו יגיד שהשווי גבוה מידי - זהו איום קיומי לאדובי. כתבתי משהו לפני כמה שנים שמכונה New Productivity, שורה של חברות שעושות בעצם Unbundling (חלוקה מחדש למקטעים, א"ז, ה"ר) של אקסל או של האימייל, או של סיילספורס; לוקחת איזשהי שכבת פתרון כללי, ופירוק שלו לטובת יצירת פתרון ספציפי. וזה יכול להיות פתרון שמאחד טבלאות, רשימות To do, שליחת הודעות, או איזשהו תרשים עבודה לסוג מסויים של תפקיד.
"פתרון כזה עשוי לשלב למידת מכונה והוא מן הסתם נשען על האינטרנט כאסטרטגיית GTM (הגעה לשוק) במקום להכריח אנשים להתקין תוכנה על המחשב שלהם. וזה יצר סיפורי הצלחה כמו איירטייבל ו-notion, סלאק או - פיגמה. פיגמה מעניינת בהיבט הזה שאם היית שואל אנשים לפני 20 שנה מה בשום אופן לא ניתן לעשות ב-web כולם היו אומרים: גרפיקה מקצועית. ומסתבר שקל יותר להחליף את אדובי מאשר את אופיס".
הטריק הוא לא בפיצ'רים טוען אוונס, אלא בשיתופיות: ״ספציפית מה שפיגמה עשתה הוא לקחת 20 אנשים שעובדים ביחד על עיצוב משותף והם צריכים להסתכל עליו ולהגיב, עם יכולת לשמור גרסאות עבר, להעיר על המסמך וכן הלאה. לעשות את זה בפוטושופ זה כמעט בלתי אפשרי כי הוא לא בנוי לזה. מה שפיגמה אמרו זה: ניצור כלי ספציפי לעיצוב ונהפוך אותו למערכת. זה כלי שמחליף לא רק פוטושופ, אלא גם את האימייל והאקסל סביב הפרויקט, והפכו את כל זה ליחידת תוכנה אחת. אם אתה אדובי זה איום רציני, כי בשלב הבא פיגמה יגיעו לכל כלי אחר של אדובי ויעשו שיתופיות טוב יותר".
"המודל הקלאסי של דיסרפשן הוא כזה שבו הכלי החדש נחות מהכלי הישן ביכולת הליבה, אבל הוא עושה כמה דברים שהכלי הישן לא יכול בכלל לעשות, ומשתפר בהדרגה ביכולת הליבה. מה שקורה בד"כ הוא שהדבר הישן לא מת, הוא רק הופך ל-High End, כמו שרכיבת סוסים זה עכשיו תחביב לאנשים עשירים, ומצלמות עם עדשות זה למקצוענים, אבל היתר משתמשים בטלפונים"
"המודל הקלאסי של דיסרפשן הוא כזה שבו הכלי החדש נחות מהכלי הישן ביכולת הליבה, אבל הוא עושה כמה דברים שהכלי הישן לא יכול בכלל לעשות, ומשתפר בהדרגה ביכולת הליבה. זה מה שהמחשב האישי עשה ל-Mainframe. מה שקורה בד"כ הוא שהדבר הישן לא מת, הוא רק הופך ל-High End, כמו שרכיבת סוסים זה עכשיו תחביב לאנשים עשירים, ומצלמות עם עדשות זה למקצוענים, אבל היתר משתמשים בטלפונים. אותו דבר יקרה לפוטושופ - ישתמשו בו כדי לעצב את השער של Vouge, אבל את כל שאר היישומים הוא יאבד".
מול זאת, אוונס בכלל לא בטוח שעסקת אדובי-פיגמה תקבל את אישור רשות התחרות האמריקאית ותתממש. לטענתו, בתעשיות ש"זזות" מהר כמו הטק, הרגולטור במלכוד: או שהוא מניח הנחות לגבי העתיד, או שהוא מתעורר מאוחר מידי. "הרגולטור יכול לחכות ולראות מה קורה עם הרכישה, אבל אז זה כבר מאוחר מידי; או שהוא יכול להתערב מוקדם כשלא ברור לאן הדברים הולכים, אבל במקרה הזה הוא ספוקלטיבי. אינסטגרם למשל, הייתה חברה של 5 אנשים בלי הכנסות. כולם חשבו שזו עסקה משוגעת, אבל כנראה היום אינסטגרם שווה יותר מפייסבוק כולה". אוונס טוען שהרגולטור לא יכול היה לדעת כמה גדולה תהיה אינסטגרם מבלי להניח הנחות מרחיקות לכת על העתיד, ומהצד השני, היום, עשר שנים מאוחר יותר, זה כבר מאוחר מידי.
לסיום, שאלנו את אוונס, אם יזמת צעירה רוצה לבחור תחום להתעסק בו, שוק גדול עם מכאוב, מה זה עשוי להיות. אוונס השיב, בנימה של ביקורתיות, שיש היום אינפלציה בחברות תוכנה ורטיקליות, במה שפעם היה קובץ אקסל, פתרונות שמיועדים בעיקר לכלכלת הטק. "אבל יש את שאר הכלכלה", אוונס אמר, "שצריכה לעבור את הטרנספורמציה כמו שהטלוויזיה או תעשיית הביגוד עברה. זה יקרה גם לבנקאות, נדל"ן, משכנתאות, וכך יקרה שוב ושוב בכל תעשייה".