הסיפור של סופי התחיל בפוסט קצר בפייסבוק, ב-2017. רועי גולן כתב כך: "לקואופרטיב תוכנה ואינטרנט בירושלים דרושים ודרושות: מפתחות עם לב זהב, מעצבות ללא גבולות, מתכנתות אוהבות אדם וכל מי שידה בפיתוח מוצרי אינטרנט, עם זיקה לטכנולוגיה מיטיבה לאדם ולחברה; הגישו מועמדות". אז עוד קראו ליוזמה מאקרו-סקופ, שם שהוחלף מהר מאד, וגולן עצמו היה כבר כמה שנים מעצב אתרים למחייתו, פרילנסר.
המודעה צדה את עינו של אבירן כץ, מתכנת מגיל צעיר, בוגר תואר ראשון במתמטיקה ועם ניסיון של כמה שנים בהייטק: "לא הכרנו קודם, אבל לי היה כבר עבר בקואופרטיבים, ובפוסט רועי גרם לזה להישמע כאילו הדבר הזה כבר קיים. הוא כתב במודעה שהמשרה מתאימה לחובבי מדיטציה, עם שעות העסקה גמישות, זה נשמע לי מעניין".
רועי גולן, מייסד: "טכנולוגיה כל כך משפיעה על החיים שלנו אם רותמים אותה למקומות הנכונים, וקצת חבל בעיני שמיטב המוחות משקיעים את כל הזמן שלהם בטיוב קליקים של פרסומות. מבחינתי זו טרגדיה, כי יש לנו בעיות ענקיות לפתור"
כץ ניצב אז בדיוק בצומת החלטה בחיים, כפי שהוא מספר: "עבדתי בחברה ביטחונית ולא הייתי מבסוט מהמוצר שעבדתי עליו - הרגשתי שלא אלו הדברים שהייתי רוצה להשאיר אחרי בעולם. טכנולוגיה כל כך משפיעה על החיים שלנו אם רותמים אותה למקומות הנכונים, וקצת חבל בעיני שמיטב המוחות משקיעים את כל הזמן שלהם בטיוב קליקים של פרסומות. מבחינתי זו טרגדיה, כי יש לנו בעיות ענקיות לפתור, אם זה כאנושות או כחברה הישראלית, בכל עדשה שתרצה להסתכל על זה".
אצל השניים נוצר עניין משותף, אלא שבהייטק כמו בהייטק, בעת כתיבת הפוסט של גולן - לא היה בעצם כלום חוץ מפורטל וחלום. אז מה עושים? עושים. "הרמנו אירוע עם 150 אנשים בנולה (פאב ירושלמי מוכר, א"ז) והצגנו את החזון", משחזר כץ. "ואז מתחילים לנפות את האנשים עד שהתגבשנו לגרעין ראשוני של ארבעה אנשים. החלטנו על הקמת Sofi כשותפות, במבנה ניהול שטוח ושכר שווה לכולם. בהתחלה, מבחינה ארגונית, זה היה אוסף של פרילנסרים, שהכל נכנס לקופה אחת ומחלקים את הכסף, ובסוף 2018 החלטנו להתאגד רשמית".
לישראל יש עבר סוציאליסטי עשיר כך שהרשויות בישראל מכירות בקואופרטיבים. צריך ללכת להירשם ברשם האגודות השיתופיות שבמשרד הכלכלה והתעשייה. "זה קיים בישראל, אבל רוב האגודות השיתופיות שנרשמות זה עבור 'מעגלי חיים' (קיבוצים או קומונות, א"ז). כחברה עסקית, זה גם קיים אבל לא שכיח ונתקלים בדרך בכל מיני משוכות, כמו למשל שהבנק לא מכיר חשבון שרשומים עליו כל כך הרבה מורשי חתימה". את הדברים אומר צור שרצר, מעצב בסופי ועובד חברה - סליחה, שותף בהתאגדות - מאז 2020.
שרצר הוא איש UX, חווית משתמש, ודוגמה טובה לסוג האנשים שמצטרפים לסופי: "עבדתי לא רחוק מכאן ברחוב החשמונאים (בתל אביב, א"ז) בסטארטאפ בתחום הפרסום, שלא כל כך נהניתי לעבוד בו והאווירה לא הייתה מאד טובה. בעבר הייתי חבר בקיבוץ עירוני של השומר הצעיר בחיפה, אז הנושא לא זר לי, ופתאום ראיתי מודעה: 'קואופרטיב תוכנה מחפש מעצב', אמרתי: זה אני".
באותה שנה הצטרפה לקואופרטיב גם עפרי ארליך, בעלת MBA מבן גוריון. "גם לי יש רקע באקטיביזם חברתי ומגזר ציבורי. קודם לסופי הייתי בעיריית ירושלים, מנהלת מחלקה. בשיא הקורונה עבדתי 14 שעות ביום ואחרי תקופה שוחקת שם היה לי רצון לעשות שיפט להייטק, אבל להייטק חברתי, כך שמבחינתי סופי זה גן עדן". ארליך היא מובילת הביזנס בארגון, אחראית על הפיתוח העסקי, גיוס לקוחות, הגשה לקולות קוראים וכדומה.
פיילוט לכל שותף פוטנציאלי
ארבע וחצי שנים אחרי אותה המודעה וסופי כבר קיימת ובועטת, קואופרטיב התוכנה היחיד בישראל (אם כי לא הראשון, היה כבר אחד שנסגר). ארליך: "אנחנו אגודה שיתופית בע"מ, נכון לעכשיו עם 12 שותפים שמשתכרים באופן שווה ומחזיקים בבעלות שווה בחברה, ועוד 4 פיילוטיסטים".
פיילוטיסטים?
"לפני שאנחנו מכניסים שותף חדש אז עושים לו פיילוט של 3 חודשים. במהלך הפיילוט הוא משתכר בדיוק כמונו אבל לא שותף בקבלת ההחלטות, זה תהליך של הכרות הדדית ובדיקת התאמה", מסבירה ארליך.
עפרי ארליך: "יש כובד אחריות להיות בסופי, צריך בגרות רגשית וזה לא מתאים לכל אחד. זה לא סגנון עבודה של שכירים, אין בוס על הראש למשל. ומלבד העבודה הרגילה יש אחריות להיות שותף בצוותים השונים שמקבלים החלטות"
ושרצר מוסיף: "לפיילוט מגיעים אחרי שני ראיונות, בכל ראיון משתתפים חברים אחרים בקואופרטיב. ואז לאורך התקופה צריך לראות שהמועמד מתחבר לאידיאולוגיה ועומד ביעדים. יש שיחת אמצע תקופה ובסוף הפיילוט מחליטים אם הוא מתקבל או לא".
ארליך: "יש כובד אחריות להיות בסופי, צריך בגרות רגשית וזה לא מתאים לכל אחד. זה לא סגנון עבודה של שכירים, אין בוס על הראש למשל. ומלבד העבודה הרגילה יש אחריות להיות שותף בצוותים השונים שמקבלים החלטות. שתבין, כל שותף שרוצה מקבל גישה לחשבון בנק, אני צריכה לדעת שאני סומכת עליו ב-200%".
שני מחירונים, אבל כולם משלמים
סופי הוא בית תוכנה, מקלדת להשכיר, אבל החברה לא לוקחת כל פרויקט. "אנחנו נותנים שירותי תוכנה לחברות הייטק ולארגונים חברתיים. פיתחנו למשל עכשיו עבור הנוער העובד והלומד אפליקציה בשם 'עבודה פלוס', שעוסקת במיצוי זכויות בשוק העבודה לתיכוניסטים. פיתחנו אפליקציה למוסד פסיכיאטרי גדול במרכז הארץ. בימים אלה אנחנו מפתחים ומעצבים מערכת לעידוד השקעות ירוקות בשוק ההון. יש לנו גם פרויקטים עבור חברות הייטק אבל גם זה בדרך כלל עם נגיעה חברתית, כמו למשל פרויקט בתחום הבלוקצ'יין שהוא סביב קונספט של DAO (ארגון אוטונומי מבוזר, א"ז)".
ועוד בשונה מבית תוכנה רגיל, לסופי יש שני מחירונים: "אנחנו עובדים במודל שעתי, גם השכר שלנו לפי שעה וגם ככה נהוג להעריך תכולה של פרויקט בעולם הזה", מסבירה ארליך. "זה מאפשר גמישות גדולה לשותפים לעבוד איך וכמה שהם רוצים אבל גם מבטיח ללקוחות שהם מקבלים מה שהם משלמים עליו. אם הולכים לארוחת צהריים, מכבים את השעון ב-Jira (תוכנת ניהול פרויקטים, א"ז). בתוך זה יש לנו תעריף חברתי ותעריף עסקי". התעריף העסקי, כמובן גבוה יותר, אבל גם התעריף החברתי לא נתון למיקוח - גם עמותות משלמות. "החוכמה היא להרים פתרון נכון לתקציב", אומר שרצר, "אפשר לעשות דברים מעולים גם בפלטפורמות No Code בכמה עשרות אלפי שקלים ולהשיג את המטרה של הפרויקט".
"אנחנו מיומנים בעבודה עם לקוחות כאלו ויודעים שהם לא שוחים בכסף", מוסיפה ארליך. "אבל יש פתרונות כמו למשל מענקים שמממנים את הפיתוח. היה לנו פרויקט שרשות החדשנות מימנה למשל. יש לנו פרויקט בשם 'ועדה פתוחה' שמאפשר לציבור הרחב להתעדכן בתוכניות בוועדות התכנון ולהגיש התנגדויות מבעוד מועד, אז את זה ארגון 'חיים וסביבה' שילם".
סך הכל נכון לעכשיו יש עשרה פרויקטים בעבודה בסופי ועוד לידים להמשך. "גם את גיוס העובדים עושים בהתאם לעבודה", אומרת ארליך. "הכפלנו את עצמנו בשנה ולפעמים אפילו אומרים לא לפרויקטים כי נכון לנו לגדול בצורה הדרגתית ובריאה".
קצת מספרים: כ-40% מכח האדם בסופי, נשים. מתוך ה-16, יש תשעה מפתחים/ות, חמישה מעצבים/ות ואת ארליך שהיא הפנים החיצוניות של סופי. הגיל הממוצע בסופי, בערך 35, ויש גם בעלי משפחות מקרב העובדים. באופן לא מפתיע, חלק לא קטן מהשותפים בסופי התנסו בחיים שיתופיים באיזשהי מתכונת בעבר. "כרבע מאיתנו בני גרעין לשעבר; עברנו סדנת ערכים איפשהו", אומר כץ. "בישראל אנחנו היחידים אבל בעולם זה חזק בטירוף ויש רשת של קואופרטיבים של תוכנה בעולם, שאנחנו חברים בו. אנחנו מתייעצים, מעבירים עבודות בין הקואופרטיבים ומשתתפים באירועים", אומרת ארליך. "אנשים צמאים לזה בעולם פוסט קורונה".
יש מנכ"ל לסופי?
"אין מנכ"ל ואין היררכיה, אבל זה לא אומר שאין בעלי תפקידים, כשצריך אותם, כשצריך פונקציה למלא", משיב כץ. "אנשים לוקחים משימות לפי הנטייה הטבעית שלהם, ויש גם מנגנון קבלת החלטות בהסכמה. מעלים סוגיות ב-Slack ואם יש התנגדות ההחלטה עוברת לדיון יותר רחב, של כל מי שחשוב לו לעסוק בזה". כך, יש בסופי מי שלקח על עצמו את ניהול התקציב, CFO אם תרצו, ויש גם מי שלקח על עצמו את נושא האוכל, "אקונום" היו קוראים לזה בקיבוץ.
בלי ארוחות שף
משרדי בית התוכנה סופי נמצאים בבניין ההיסטורי של רשות השידור ברוממה, ירושלים. לא תמצאו פה בטון מוחלק וזכוכית עד הרצפה אבל כן עמודי שיש ומסדרונות מקושתים. ההתאגדות עברה לכאן בנובמבר האחרון אחרי תקופה שנדדה בין חללי עבודה משותפים בירושלים.
אבירן כץ: "נכון שאני מרוויח פחות משכיר בחוץ, אבל אני מסתכל על האופק ורואה את זה ממשיך לעלות. קואופרטיב זה מקום שבו אנשים מרגישים תחושת בעלות, אין פער בין האינטרס של ההנהלה והאינטרס של העובדים. לכן אני חושב שהתקרה של סופי היא אינסופית"
"סופי ירושלמית באופי וקואופרטיבים זה חלק מה-DNA של העיר", טוענת ארליך. "יש פה קואופרטיבים צרכניים, ואפילו פאב שיתופי, המפלצת, משכונת קריית יובל". אבל מגורים בירושלים אינם תנאי: "החלטנו שלא שמים גיאוגרפיה כחסם, ומאפשרים עבודה מהבית", אומר שרצר, שבעצמו עובד לרוב מתל אביב. יש לסופי עובד מחיפה, מעמק יזרעאל, ועד לאחרונה גם עובד מסמר בערבה התיכונה, עד שהוא עבר לאחרונה לירושלים.
על תנאי העבודה מרחיב כץ: "כשהקמנו את סופי שני דברים מרכזיים היו לנגד עינינו: הראשון מקום עבודה שהוא לטובת העובדים. זה נכון שכל חברות הסטארט אפ מתהדרות בפינוקים, ארוחות שף ושולחנות פינג פונג, אבל ממה שאני חוויתי בעבר זה תמיד כלי להגדיל את התפוקה ושלא תצא מהמשרד. זה פחות הכיוון שלנו. בסופי אתה יכול לעבוד את כמות השעות שנוחה לך. הגדלת התפוקה מגיעה מזה שיש הלימה בין האינטרס של העובדים והאינטרס של החברה. המטרה השנייה שלשמה קמנו הייתה לעבוד פרויקטים משמעותיים: טכנולוגיה מיטיבה".
בוא נדבר על הפיל שבחדר, שכר. כולכם, יכולתם כנראה להרוויח יותר, הרבה יותר, אם הייתם הולכים לעבוד באיזה סטארט אפ?
"חשוב להגיד, השכר בסופי לא רעב, אצלי כמעצב הפער לא כזה גדול", אומר שרצר. "אנחנו עושים כסף, יש כאלו שמפרנסים משפחות בכבוד, אבל נהנים גם מסיפוק, ומלנהל עסק ביחד - חולקים את החרדות ואת ההצלחות".
"השכר הוא משהו שנוכח אבל אם אני מסתכל ארבע שנים אחורה, היום אנחנו מרוויחים פי שתיים מול ההקמה", אומר כץ. "אז נכון שאני מרוויח פחות משכיר בחוץ, אבל אני מסתכל על האופק ורואה את זה ממשיך לעלות. קואופרטיב זה מקום שבו אנשים מרגישים תחושת בעלות ויש קשר ישיר בין כמה הקואופרטיב מצליח לבין הרווחה האישית שלי - אין פער בין האינטרס של ההנהלה והאינטרס של העובדים - לכן אני חושב שהתקרה של סופי היא אינסופית".