שלומית וייס: האישה החזקה של תעשיית השבבים

לפני ששלומית וייס - אז סמנכ"לית בכירה להנדסת סיליקון במלאנוקס, לימים אנבידיה - החליטה לחזור לאינטל, היא פתחה שיחת Teams על כוס קפה עם המנכ"ל החדש, פט גלסינגר. וייס הכירה את אינטל היטב, היא בילתה בחברה כמעט שלושה עשורים לפני שעזבה למלאנוקס, ובין היתר הובילה את פיתוח סדרת מעבדי סקיילייק - שאותם כינה מנכ"ל אינטל העולמית דאז "המעבד הטוב ביותר של אינטל אי פעם". אבל היא עדיין התלבטה אם לחזור.

"ביקשתי לדבר איתו כי רציתי באמת להבין לאיפה אינטל הולכת", מסבירה וייס, מהנשים הבכירות בתעשייה העולמית. "סוניל (שנוי, המנכ"ל המשותף של ארגון ההנדסה העולמי, שמכהן לצידה באינטל) - יש לו את ההסתכלות שלו. אבל בעיניי, רק המנכ"ל באמת מראה את ה-View לאן אינטל הולכת. וגם היה לי מאוד חשוב לדבר על האיך, החזרה לתרבות של אנדי גרוב (מייסד אינטל, א"ל וט"ש) ולפתיחות". גרוב נודע בגישת ה- constructive confrontation, תרבות ארגונית שמביאה את הבעיות והאתגרים לשולחן בצורה פתוחה, ומקיימת דיון על הפתרונות הנדרשים.

אז בהתאם לגישת אנדי גרוב, וייס דיברה בפתיחות עם גלסינגר – שחזר אף הוא רק באותה שנה לאינטל, לאחר עשור ב-VMWare. היא שיתפה אותו בכך שהיא בכלל שוקלת לעזוב את עולם ההייטק, ולעבור לגרסה רגועה יותר של חיים, כיועצת או קואוצ'רית. "באמת היו לי מחשבות לעשות את זה", היא מספרת בחיוך, "ואז הוא אמר: 'נו באמת! הרי את מתלהבת כשאת רואה את הסיליקון, כשזה עובד במערכת, כשאת מזיזה קבוצה שלמה קדימה'. והוא צדק. באמת אני מתלהבת מזה. באמת זה עושה לי כיף".

אינטל התאמצה מאוד להביא את וייס, ולצורך כך גם החזירה את כל מרכז הכובד הפיתוחי של אינטל לישראל. אמנם מאז שנפתח המרכז הראשון בארץ, לישראל היה חלק מרכזי בפיתוח, אבל המרכז תמיד היה בארה"ב

זה החלק בשיחה שעליו וייס מספרת לנו. אפשר להניח שהיו חלקים אחרים שבהם קיבלה הבטחות מהסוג שאי אפשר לסרב להן, ושיכול להיות שמשרטטות לה עתיד מבטיח במיוחד, גבוה מאוד בצמרת העולמית של אינטל. מה שנאמר או לא נאמר, עבד. בסופו של דבר, וייס חזרה לאינטל, כראש מחלקת הפיתוח של מחלקת ה-Client – כלומר, השבבים שייכנסו למחשבים האישיים של מרביתנו – והיא מכהנת כמנכ"לית משותפת של כלל הפיתוח העולמי יחד עם סוניל שנוי, שפרש מאינטל ב-2014 ושהוחזר אף הוא לשורות החברה ע"י גלסינגר.

אינטל התאמצה מאוד להביא את וייס, ולצורך כך גם החזירה את כל מרכז הכובד הפיתוחי של אינטל לישראל. אמנם מאז שנפתח המרכז הראשון בארץ לישראל היה חלק מרכזי בפיתוח - אבל המרכז תמיד היה בארה"ב. לא עוד. וייס התעקשה לנהל את כל האופרציה הזו מישראל, ובאינטל נענו. זה ממש לא עניין של מה בכך, במיוחד לאור העובדה שמתוקף תפקידה, וייס מנהלת אופרציות ב-3 יבשות שונות. נכון לעכשיו, פרט להרחבת המרכז בחיפה – באינטל מקימים בימים אלה מבנה חדש בצמוד לאחד המבנים הקיימים – ה-FAB בקריית גת וכן יתר הנכסים פה ימשיכו באופרציה. אבל המוח והליך קבלת ההחלטות עשה אופשורינג לחיפה.

"המהלך נותן חשיבות לסייט הישראלי. אני רואה תמונה גדולה יותר ואחבר את ישראל לרמה יותר למעלה. בכל מקרה לפט יש דעה טובה מאוד על הפעילות בישראל וזה קיים. אני יכולה לעשות הרבה יותר אישורים ברמה העולמית ולהזיז את הדברים קדימה. אנחנו נתחיל לעשות אלוקציות כשנבין לאן אנחנו מכוונים את המאמצים שלנו"

בכנות, חזרת לאינטל כדי להיות מנכ"לית אינטל ישראל?
"כרגע לא. התפקיד שלי הוא טכנולוגי וביצועי ואני נהנית מהתכל'ס ומהסיליקון. מנכ"ל זה תפקיד מסוג אחר, והוא פחות מעניין אותי. הכול יכול לקרות בעוד כמה שנים, אי אפשר לדעת. כרגע אני סופר מרוצה, מאתגר ומעניין לי".

ומנכ"לית אינטל העולמית?
"תפקיד של מנכ"ל אינטל העולמית זה נראה לי משהו סופר גדול. אני רחוקה משם כרגע, בחוסר צניעות אני אגיד, אני אי שם מתחת. רק התחלתי את התפקיד הזה. אני צריכה לראות שאני אצליח בו ואביא תוצאות טובות, והכל יכול לקרות. כרגע אני סופר מרוצה".

התחרות בעולם השבבים מתחממת

עזיבתה של וייס היתה חלק מגל עזיבות של בכירים, שטלטל בעשור הקודם את אינטל העולמית וגם את הסניף המקומי כשהפסידה טאלנטים במשקל כבד למתחרים חדשים בטק. פרט לווייס שעזבה ב-2017, גם דדי פרלמוטר, סגן נשיא שהיה מועמד לתפקיד המנכ"ל העולמי פרש ב-2014 עם מינויו של בריאן קרזניץ' לתפקיד (שלאחר מכן פוטר בבושת פנים בעקבות התעמרות בעובדים) ומולי אדן, ששימש כמנהל חטיבת המחשוב ולאחר מכן כמנהל הפעילות בישראל, שעזב ב-2015. כאמור, גם הבוס הנוכחי שלה, גלסינגר, היה בין העוזבים וגם המנכ"ל המשותף, סוניל שנוי.

גלסינגר, שנכנס לתפקידו בתחילת 2021, חיפש ועדיין מחפש דרכים להחזיר את אינטל לגדולתה, משימה לא פשוטה בשל מורכבותה של החברה, שמתחרה גם במפתחי השבבים וגם ביצרנים. במקביל לחזית הזו, שבשנתיים האחרונות הפכה להיות מורכבת יותר לניהול, אינטל ניסתה להתפזר ולהתרחק מעסקי הליבה שלה, עם רכישות גדולות של חברות כמו מובילאיי הישראלית – שעכשיו כנראה תחזור להיות חברה עצמאית עם התוכניות להנפקתה. אך בדרך איבדה אינטל לא מעט נכסים, בהם את הביזנס של אפל (AAPL) שהחלה לייצר לעצמה את השבבים עם M1 שעורר סערה בשוק, ועוד שורה של לקוחות, שחלקם עברו למתחרים וחלקם, כמו אפל, החלו לפתח את השבבים שלהם בכוחות עצמם.

הסבל בחברה היה אמיתי ונבע בין היתר, מהעובדה שלא פתחו FABים חדשים בשנים האחרונות ובמקביל סבלו מתקלות בפסי הייצור. כך קרה שאינטל הפסידה את הבכורה העולמית בייצור לחברות מאסיה הפסיפית, ובמיוחד TSMC וסמסונג, שכיום נחשבות ל-2 השחקניות החזקות בתחום ייצור השבבים – הן בטכנולוגיה עצמה והן בתקציבי הפיתוח, שמעידים על צמיחה עתידית. גם בצד הפיתוח יש אתגרים: כבר שנים ש-AMD נוגסת לה בנתחים, בשל מעבדי ה-SnapDragon היעילים והזולים משמעותית משל אינטל. ועדיין, לפי נתוני החברה כ-80% מכלל השבבים במחשבים הביתיים בעולם הם של אינטל - נתון זה לבדו מעיד על חשיבותה של וייס למערכת.

חזרתה של וייס מגיעה בנקודה מאוד מאתגרת מבחינת התעשיה העולמית של מוליכים למחצה. לאחר שנים של סטגנציה ועודף, משבר הקורונה יצר מחסור עולמי בסיליקון והכניס את כל השוק לתזזית. יתר על כן, כשברקע מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, המחסור יצר מרוץ חימוש טכנולוגי, שבא לידי ביטוי בהעברת ה-CHIPS ACT בארה"ב וסין שמעוניינת לספק לעצמה את מרבית השבבים. אלה שינויים טקטוניים בעולם ונסיגה מהגלובליזציה ששלטה בהלך הרוח העולמי פחות או יותר מנפילת הגוש הקומוניסטי והשתלטותה של ארה"ב על הזירה הבינלאומית כמעצמת על יחידה – עד עלייתה של סין כאמור.

החודש הודיעה אינטל כי היא הראשונה שתקבל את מכונת ה-EUV המתקדמת בעולם של ASML. זה עניין רציני: זו אחת ממכונות הליתוגרפיה הכי מתקדמות בהיסטוריה, שהצליחה לראשונה לשבור את החסם ולהגיע ל-7 ננומטר ו-5 ננומטר

"יש היום באמת תחרות בין המזרח למערב", מסבירה וייס, "ועכשיו זה הגיע לטכנולוגיה. המאבק הזה בולט יותר על פני השטח בגלל המחסור העולמי. אינטל ללא ספק משקיעה כדי לפתור את הבעיה והפוקוס שלנו זה המערב בארה"ב ואירופה, חלק מזה זה הגדלת הפאונדריז ובניית FABים חדשים".

ואכן, החודש הודיעה אינטל כי היא הראשונה שתקבל את מכונת ה-EUV המתקדמת בעולם של ASML. זה עניין רציני: אחרי שהממשל האמריקאי חסם את הגישה של המכונות הללו לחברות מסין, אינטל כבר מקבלת את המודל החדש של אחת ממכונות הליתוגרפיה הכי מתקדמות בהיסטוריה, כזו שמחווטת ברמת הננומטר, שהצליחה לראשונה לשבור את החסם ולהגיע ל-7 ננומטר ו-5 ננומטר. בעולם השבבים זה מרגש. כי בתאוריה, המודל הנוכחי של המכונה המפלצתית הזו, יכול לכוון קרן לייזר מהירח אל עבר בוהן ספציפית של אדם ספציפי ולפגוע. הדור הנוכחי של המכונות עולה בערך 150 מיליון דולר ורק ההרכבה של מכונה כזו, זה פרויקט הנדסי ולוגיסטי מורכב. זו תיכנס לשימוש במפעלים החדשים שהחברה הודיעה שתקים באוהיו, בעלות של 20 מיליארד דולר, שישתרעו על 4,000 דונם והקמתם תושלם ב-2025.

"האסטרטגיה שלנו היא לנצח בכל פעילות שאנחנו מתחרים בה"

עד לפני 20 שנה אינטל היתה מקום ראשון בעולם ללא שום ספק. היום זה לא כזה ברור.
"התחרות ללא ספק התקדמה וללא ספק קיימת. אבל אינטל היא בין היחידות שמתחרה מול כולם, אין עוד חברה כזו בתעשייה העולמית. יש לנו גם FABים, גם פאונדריז וגם פיתוח. זה ייחודי. אנחנו כן מסתכלים בדברים שהחברה עושה או בדרך שהיא מגדירה לעצמה - איך אנחנו בתור אינטל הולכים להיות חברת שבבים מובילה בעולם - איך מגיעים לשם בלי קשר לאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו. כל הזמן השאיפה שלנו היא להגיע לשם ולהיות שם".

איך תחזרו לבכורה העולמית?
"האסטרטגיה שלנו היא לנצח בכל פעילות שאנחנו מתחרים בה. הדברים שאנחנו עושים היום זה למשל מדברים על flawless execution: איך אנחנו דואגים שהמוצרים שהלקוח באמת רוצה יגיעו אליו. זה הסטייט אוף מיינד וזו תרבות של הארגון. יש לנו מנגנונים. יש לנו שיטות עבודה, כדי לעמוד במטריקות של איכות והבאת המוצר ללקוחות - ולעמוד בלוח הזמנים.

"ברמה של תוכניות עבודה, אם רואים שמשהו מתעכב, רואים איך אפשר לעשות מיטיגציה ולקדם כדי שלא נהיה תלויים רק בדבר אחד. ה-execution כל הזמן מתפתח וצריך כל הזמן להתעדכן. אני בתור מנהלת של הנדסה, זה סופר קריטי ורלוונטי, איך להיות leadership ו- predictable בו זמנית".

הסבירי.
"Leadership זה אומר שצריך להביא את ה-goodness הכי חדש שהלקוח שלך רוצה, ומצד שני להיות צפוי גם בלוח הזמנים, גם במה שאתה נותן ב-Cost וגם בפונקציונליות. אנחנו עובדים בכל הכיוונים האלה כי זה אחד הדברים – לא היחיד – שיעזור לנו באמת להיות מנצחים, להסתכל קדימה.

"פן אחר מדבר על חדשנות. חדשנות בכל תחום. יש תחומים חדשים ממש שאינטל נכנסת אליהם, וגם בתחומים הקיימים יש פוקוס מאוד גדול על חדשנות. למשל באלדר-לייק (שבב הדגל של אינטל, ט"ש וא"ל) יש חדשנות של הארכיטקטורה, שהיא הברידית". וייס מדברת בהתלהבות על נפלאות הארכיטקטורה ההיברידית של אינטל ועל הציפיות הגבוהות שיש לה ממנה. מבחינתה זה היה יכול להיות מוקד הראיון. בשורה התחתונה, ובמילים פשוטות, מדובר בשילוב של שתי ליבות עיבוד בתוך השבב - האחת מבצעת את המשימות המאתגרות והשנייה אחראית לכל העבודה השחורה. זה מאפשר לשחרר את המעבד הראשי לעשות רק את הפעולות הכבדות.  

"היה מהלך מאוד גדול באינטל להעלות את התגמול לאנשים"

במקביל למשבר השבבים שהואץ בשל הקורונה, חלו תמורות דרמטיות בשוק ההייטק, שהוצף בכסף זול וזמין. זה הוביל לא רק להעלאה חדה בשכר - ההוצאה המשמעותית ביותר של חברות, אלא גם למאבק סוער על טאלנטים בין החברות. באינטל יצאו לגיוס של כ-1,000 עובדים בעת האחרונה והם טוענים שהגיוס עבר בהצלחה, אבל גם מודים שיש להם מחסור. 

"יש תחרות מאוד גדולה אבל לא רק בישראל", היא אומרת. "אנחנו רואים את זה בארה"ב, אנחנו רואים את זה בהודו, אנחנו רואים את זה במלזיה. חלק מהתחרות זה מתוך המצב של העולם, שבאמת באמת סמיקונדקטור נהיה משהו יותר חשוב, משהו יותר קריטי, וזה יוצר תחרות".

"יש תחרות מאוד גדולה אבל לא רק בישראל. אנחנו רואים את זה בארה"ב, אנחנו רואים את זה בהודו, אנחנו רואים את זה במלזיה. חלק מהתחרות זה מתוך המצב של העולם, שבאמת באמת סמיקונדקטור נהיה משהו יותר חשוב, משהו יותר קריטי, וזה יוצר תחרות"

ותחרות מתרגמת את עצמה למשכורות.
"כן, לגמרי, יש את רכיב הקומפנסיישן, שעכשיו היה מהלך מאוד גדול בכל אינטל להעלות את התגמול לאנשים גם במניות וגם בכסף עצמו, זה מהלך מאוד חשוב. זה בא מתוך הבנה של כמה אנשים נקלטים לאינטל, מתוך הבנה של פט (גלסינגר, ט"ש וא"ל) שאנשים זה נכס חשוב מאוד לחברה. בזכות האנשים הוא מצליח לקדם דברים, ולכן יש השקעה - והשקעה באמת מאוד גדולה ומשמעותית".

המנהל שהתנבא שלא תצליח להתקדם בענף

דרכה האישית של שלומית וייס לא מובנת מאליה. אם היום יש שיח על מקומן המצומצם עדיין של נשים בתפקידי פיתוח, הרי שלפני 3 ו-4 עשורים המצב היה אף חמור מכך. יתרה מכך, בריוויו השנתי הראשון שלה כמנהלת צוות וריפיקיישן בשנת 93', המנהל הישיר אמנם היה מרוצה מהתוצאות שהיא והצוות שהקימה הציגו, אבל התנבא שהיא לא תצליח להתקדם בשל רגישותה - והיא כמובן פרצה בבכי. "זה לא ייחודי לאינטל, זה עולם ההייטק, במיוחד בחומרה", אומרת וייס, "זה לא היה פשוט להתקדם. הייתי צריכה להצטיין. יחד עם זאת העולם השתנה מלפני 23 שנה, שרציתי את התפקיד הניהולי הראשון שלי כמנהלת צוות. זה לא שכולם שמים לי שטיח אדום עכשיו, ואני גם נגד אפליה מתקנת לשם אפליה מתקנת. אני רוצה להתקדם כי אני עושה את העבודה הכי טובה".

"זה לא שכולם שמים לי שטיח אדום עכשיו, ואני גם נגד אפליה מתקנת לשם אפליה מתקנת. אני רוצה להתקדם כי אני עושה את העבודה הכי טובה"

וייס מדברת באיפוק. את המאבק היומיומי, הארגוני וגם הרגשי, על מקומה בחברה של גברים, היא מתארת בספר ניהול שפרסמה לאחרונה – "מנהיגות עם נשמה" (הוצאת צמרת 2020). התזה העיקרית שלו היא שניהול אנשים והנעתם צריך להיעשות עם רגישות ותשומת לב אישית. המנהל שאמר לה "את רגישה מדי ולא תצליחי להתקדם" יכול לאכול את הכובע. "היום, אני סגנית נשיא בכירה במלאנוקס לאחר ששימשתי סגנית נשיא באינטל העולמית", היא כותבת בספר "והאמת היא שהרגישות שלי היא יתרון גדול בתפקיד וחלק מההצלחה שלי בניהול בכיר של ארגונים גדולים".

רגישות או לא, וייס כנראה מצליחה בכל זאת לעמוד בלחץ שדורש ממנה תפקידה. אם כי הוא כאין וכאפס לעומת הלחץ על פט גלסינגר: עתיד חברת הענק עם העבר המפואר אינו מובן מאליו כמו פעם. גלסינגר מקבל עכשיו החלטות קריטיות ברמה שאפילו אנדי גרוב לא נדרש להן, כמו בחירת קווי המוצר המרכזיים, הזזה של מרכזי פיתוח ומפעלי ייצור והחזרת נתחי שוק שאבדו בשנים האחרונות. ויס היא Team Pat בכל מובן המילה. אם ייכשל, היא תיכשל איתו, ואם יצליח, היא תתקדם גבוה. "כשאני מסתכלת על המטרות בגדול, אני הצטרפתי לאינטל כדי להוביל את אינטל להיות חברת השבבים מס' 1 בעולם. זו המטרה, זו הסיבה שהצטרפתי, זה איך שאני רואה אותנו מנצחים, וזה מאיפה שאני חושבת שאנחנו נגיע. אנחנו עושים את הצעדים סופר מהירים, סופר דוחפים, להגיע לכיוון הזה".