זהו סיפורה של חברת סטארט אפ. השם שונה והפרטים טושטשו וזה גם לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא שזוהי חברה שהייתה קיימת כמה שנים, היו לה עליות ומורדות, תקוות גדולות, ולבסוף, ולאחרונה, היא נמכרה בשווי נמוך מהשווי שקיבלה בגיוס ההון האחרון שלה. "אקזיט עצוב" כפי שבדרך כלל הוא מכונה בתקשורת, ביטוי שמבטא לעתים גם מכירה בשווי נמוך מסך ההשקעה בחברה. אבל יזם החברה, עמו שוחחנו, מסתייג מהביטוי וחושב שהוא משטיח את סיפור חייה המלא של החברה. בשיחה עם tech12 הוא מספר איך ה"אקזיט העצוב" - נראה מהצד שלו.
הסיפור מתחיל כמו רבים אחרים: שלושה יזמים יצאו לדרך. "כשיצאנו לדרך (זה היה לפני יותר מעשור, א"ז) למשקיעים היה קשה עם החזון שלנו. באמת די הקדמנו את זמננו", מספר היזם. החברה עסקה בתחום שאז נחשב כמעט בלתי ישים מבחינה טכנולוגית - והיום? יש לכם את זה בכיס. "החזון של החברה מהיום הראשון די החזיק מעמד לכל אורך שנותיה", מספר היזם. "הצלחנו לגייס סיד של מיליון דולר. אבל בניגוד למה שאומרים - כל סיבוב היה לנו יותר קשה מהקודם".
כלומר, ההתחלה - מאתגרת. סיד שאפשר התנעה, ולאחר מכן גיוס של כמה עשרות מיליוני דולרים לאורך השנים. אבל ה"הוקי סטיק" המפורסם - ביטוי שמבטא גרף של צמיחה מהירה, בדומה למקל הוקי - עוד לא הגיע.
"בעיתונות זה הכל 'עלייתו ונפילתו של'. אבל זה לא תופס את המלחמה על החברה, את ה-100 שנים של בדידות. בנינו חברה, הגענו ללקוחות, ייצרנו, מכרנו. בסוף הגענו לגמר האולימפי אבל לא עמדנו על הפודיום"
אינטרו ישראלי טיפוסי השיג לה את פריצת הדרך כמעט במקרה. "חיברו אותנו לתאגיד אמריקאי שבמקרה הגיע עם משלחת לישראל באותו שבוע. עשינו להם דמו וכבר בפגישה ראיתי איך נדלקו להם העיניים", מספר היזם. משם הדרך לעסקה הייתה קצרה: "יצאנו לפיילוט איתם והייתה הצלחה פנומנלית".
ואז מתחילה תקופת הצמיחה של החברה. מצטרפים לקוחות משמעותיים, בנקים אמריקאים, חברות טלקום, פיננסים, חברות ביטוח ועוד כל מיני. שמות גדולים, ששמורים מטבע הדברים במערכת. החברה נמצאת על מסלול ניצחונות, מתבססת וגדלה למשך כמה שנים.
"אמרנו: בואו נחפש אירוע הנזלה"
השנים נוקפות, ומתחילה עונת ההנפקות בשוק הישראלי - השנים הנפלאות 2020-2021. "ראינו שדברים קורים מסביבנו; הקרן שהשקיעה בנו הייתה כבר בסוף תקופת ההשקעה (זאת אומרת, לא ניתן לגייס ממנה, א"ז) ואמרנו: בוא נחפש אירוע הנזלה", משחזר היזם.
באותה נקודת זמן לחברה יש כבר הכנסות בעשרות מיליוני דולרים, יש תזרים, יש לקוחות והיא רווחית, דבר די נדיר במקומותינו. אז יש מתעניינים; בנקאי ההשקעות והחתמים מסתובבים סביב החברה. גיבורת הסיפור שלנו, מתקרבת מאד לאירוע הנזלה של מאות מיליוני דולרים אבל שנייה לפני שהעסקה נסגרת - פורצת המלחמה באוקראינה. זה קרה ממש לפני כמה חודשים.
"גלגלנו לאחור ואמרנו בוא נראה אילו עוד אופציות יש לנו", הוא מספר. לבסוף הגיעה רוכשת אחרת, חברת אמריקאית גדולה, אבל בסכום נמוך משמעותית מהסכומים עליהם דובר בשיא הגאות. אבל העסקה נסגרת. "הכל עניין של היצע וביקוש ותלוי באופציות שמולך. חלק מהמשקיעים עשו כסף וחלק הפסידו כסף", מסכם היזם ממרחק הזמן.
"הגענו לגמר האולימפי אבל לא עמדנו על הפודיום"
עד כאן ההיסטוריה. מה אפשר ללמוד מהמקרה של החברה איקס? קודם כל סוגיית התזמון. חודשיים מוקדם יותר ואולי היינו מספרים על הגיבורה שלנו סיפור אחר לגמרי. נקודת השפל שבה היא נמכרה הפכה אותה כמעט במקרה ל"אקזיט עצוב". עניין של מזל. "האקזיט הוא סנאפשוט, נקודה בזמן. האם זה שחברה ירדה 70% בשווי השנה אומר שהיא חברה פחות מוצלחת?", הוא אומר. עוד הוא מוסיף: "אני חושב שחלק מהדברים שעברנו רלוונטיים ללא מעט חברות ישראליות שרק לפני פחות משנה חגגו הנפקות נוצצות, ועכשיו נאלצות להחזיר את סמל היוניקורן לארון - לבינתיים".
והכל גם עניין של ציפיות: "תחשוב על שחיינית שמתאמנת לאולימפיאדה שנים, וכולם אומרים שהיא תביא מדליה", ממשיל היזם. "אבל היא מגיעה למקום רביעי, בשתי מילישניות איחור. אז זו כבר אכזבה. כן, לאנשים מסוימים היו ציפיות שנגיע למקום יותר גבוה, וגם לנו זה מתסכל, אבל שחיינית שהגיעה לגמר אולימפי - זה נס". בסטטיסטיקות של יזמות, המייסד שלנו כנראה צודק. החברה שלו הייתה חריגה לטובה.
"חלקתי עם העובדים את האכזבה אבל בכל זאת עבדנו כאן ביחד כמה שנים. חלק התחתנו בתוך העבודה, ילדים נולדו והיום הולכים לבית ספר. במקרה שלנו גם דאגנו ל- Carve-out, זה אומר שבעסקת הרכישה כולם קיבלו קצת"
ועוד נקודה חשובה, כשאומרים אקזיט עצוב, עצוב למי? "המשקיעים שלנו לא עצובים", אומר המייסד. "זה פשוט חלק מהאסטרטגיה שלהם. הם הימרו שאני אביא סכום מסוים - הבאתי חלק מהכסף, סבבה. היו בבציר שלנו כמה חברות שמאד הצליחו, וגם כמה שנסגרו". זה הכל חלק מהמתמטיקה שבה חיות קרנות ההון סיכון, הוא טוען.
והעובדים? גם כאן הסיפור יותר מורכב. היזם: "חלקתי עם העובדים את האכזבה אבל בכל זאת עבדנו כאן ביחד כמה שנים. חלק התחתנו בתוך העבודה, ילדים נולדו והיום הולכים לבית ספר. יש לנו קייטנה של מקום העבודה. במקרה שלנו גם דאגנו ל- Carve-out, זה אומר שבעסקת הרכישה כולם קיבלו קצת, לפי החלק היחסי שלהם, כולל העובדים, כולל האנג'לים הראשונים שבמכירה אמורים לקבל אפס".
לבסוף, היזם מלין בעיקר על ההשטחה של הסיפור בצמד המילים "אקזיט עצוב". "בעיתונות זה הכל 'עלייתו ונפילתו של'", הוא אומר. "אבל זה לא תופס את המלחמה על החברה, את ה-100 שנים של בדידות, את ה-200 בריכות שהשחיינית עשתה לפני שאתה הגעת לבית ספר, את כל זה הטייטל לא מספר. בנינו חברה, הגענו ללקוחות, ייצרנו במבה, אנשים אכלו את הבמבה ואהבו אותה. בסוף הגענו לגמר האולימפי אבל לא עמדנו על הפודיום". אולי בפעם הבאה.