רק לעיתים נדירות אנחנו נחשפים אל "מאחורי הקלעים" של אקזיט, בוודאי בפירוט. אבל לרגל עשור לאקזיט המפורסם של Waze הישראלית, פרסם נועם ברדין, שהיה מנכ"ל החברה, את סיפור הרקע לעסקת הענק, ואיך החברה כמעט נרכשה על ידי פייסבוק - אך לבסוף נחטפה על ידי גוגל. את הסיפור המלא (והארוך) הוא פרש כמובן ב-Post.news, הרשת החברתית שהוא הקים ומקדם, בתור אלטרנטיבה שפויה לטוויטר.
"עברו עשר שנים מאז שגוגל רכשה את וייז, ואמרתי לעצמי שזה הזמן הנכון לספר את הסיפור, ולשתף קצת ממה שלמדתי", פותח ברדין את הפוסט.
"בסוף 2012, אחרי השקת Apple Maps, טים קוק התנצל והזכיר את וייז. הפכנו לאפליקציה נפוצה עם 10 מיליון משתמשים חודשיים פעילים, והיינו חייבים להחליט מה הלאה. היינו צריכים לגייס עוד סבב, והתחלנו לקבל רמיזות על התעניינות ברכישה. ישבנו יחד – אהוד, אמיר ואני", כותב ברדין ומתייחס למייסדי ווייז, אהוד שבתאי ואמיר שנער, "ומיפינו את מסגרת הערכת השווי שלנו, כי לא כולנו רצינו למכור. הסכמנו שאם נחכה עוד שנה וחצי, נוכל כנראה להכפיל כל הצעת רכישה שנקבל כיום, אבל חלקנו היינו עייפים, לחוצים ומוכנים למכור".
ברדין מסביר איך הגיעו לסכום שנראה הגיוני לכולם למכור בו את החברה: "הסכמנו שאם נקבל הצעה של פחות מ־750 מיליון דולר, נמשיך לגיוס של סבב נוסף. אם נקבל הצעה גבוהה ממיליארד דולר, נמכור". לדבריו, מיליארד "זה מספר עגול, ולהיות 'חברה של מיליארד דולר' נחשב בימים ההם ליעד אקזיט אגדי".
ומה אם תגיע הצעה בין 750 מיליון למיליארד דולר? אז, כותב ברדין, "זה יהיה תלוי בזהות הרוכש, מכיוון שסביר להניח שנצטרך לעבוד שם לפחות ארבע שנים. בזמנו, אמרנו שמיקרוסופט (תחת סטיב באלמר) תצטרך להציע מעל מיליארד, אבל פייסבוק תוכל לבוא עם 750 מיליון. איך שהעולם השתנה – זה היה לפני שהבנו עד כמה מטא מזיקה לחברה, לדמוקרטיות ולאנשים פרטיים, או איזו תפנית מדהימה תבצע מיקרוסופט תחת סאטיה נאדלה".
נועם ברדין, מנכ"ל ווייז לשעבר: "איך שהעולם השתנה – זה היה לפני שהבנו עד כמה מטא מזיקה לחברה, לדמוקרטיות ולאנשים פרטיים, או איזו תפנית מדהימה תבצע מיקרוסופט תחת סאטיה נאדלה"
את המשא ומתן וייז ניהלה מול כמה חברות במקביל, מסביר ברדין: "פתחנו בדיונים על שותפות אסטרטגית עם מיקרוסופט (שהייתה אז משקיעה שלנו), אמזון, פייסבוק (שפיתחה אז טלפונים) וחברות נוספות.
"דיוני השותפות האסטרטגית שלנו עם פייסבוק הגיעו למבוי סתום – הם רצו 'זכות קדימה', או זכות סירוב ראשונה, שתאפשר להם להשוות כל הצעה שמישהו אחר יגיש, ואנחנו לא יכולנו לתת להם את זה. זכות קדימה כזו הייתה פוגעת ביכולתנו לנהל משא ומתן על עסקה עתידית, מכיוון שכל קונה פוטנציאלי ידע שליריבה שלו יש זכות לחטוף לו את העסקה מבין האצבעות. לבסוף הסכמנו על פשרה, שבמסגרתה פייסבוק תקבל זכות קדימה רק ביחס לגוגל. זה סלל את הדרך להמשיך".
אבל לפני שהמשיכו "רחוק מדי בדרך הזאת", לדברי ברדין, הוא פנה לגוגל: "אמרתי להם, 'אנחנו עומדים לחתום על עסקה עם מתחרה שלכם, והיא תימנע מאיתנו לעשות משהו אסטרטגי איתכם. לפני שאנחנו חותמים עליה, אני רוצה לוודא שאנחנו לא מפספסים אחד את השני בטעות. אם אתם מעוניינים, כדאי שנדבר עכשיו'. עשיתי את זה בשל חובת אמון – בחלומותיי הפרועים ביותר לא תיארתי לעצמי שגוגל תהיה מעוניינת. למרבה הפתעתי, הם רצו להיפגש".
ברדין: "אמרתי לגוגל, 'אנחנו עומדים לחתום על עסקה עם מתחרה שלכם'. בחלומותיי הפרועים ביותר לא תיארתי לעצמי שגוגל תהיה מעוניינת. למרבה הפתעתי, הם רצו להיפגש"
ווייז וגוגל נפגשו ובפגישה השתתפו נציגים של Google Maps וברדין מתאר שזו היתה "שיחה מרתקת": "מכיוון שכולנו מומחים במרחב המפות, לכל צד הייתה הערכה לדברים שהאחר עשה ולאופן שבו הוא עשה אותם. אחרי הפגישה הופתעתי לקבל שיחה ממנהל הפיתוח העסקי, שאמר שהם מעוניינים לבחון את האפשרות לרכוש אותנו. דיברנו על מחיר, והבהרתי להם שאנחנו שואפים למיליארד דולר (אינסטגרם נרכשה זמן לא רב לפני כן תמורת מיליארד, וזה נראה במקום). קיבלתי את הרושם המוטעה שזה אפשרי.
"עברנו סבב זריז של בדיקת נאותות, כולל טיסה של ההנהלה למאונטן וויו ופגישה עם לארי וסרגיי. בסופו של דבר קיבלתי שיחה, ואיש הקשר שלי מהפיתוח העסקי פתח ואמר, 'לפני שאני שולח לך את ההצעה, אני רוצה להסביר אותה, כי אתם הולכים להסתכל רק על המחיר'. הוא הסביר את התנאים ושלח את ההצעה: 450 מיליון דולר. הייתי המום – הייתי משוכנע במאה אחוז שאנחנו מגיעים לרף מיליארד הדולר. מיד אמרתי 'לא' – מסגרת הערכת השווי שהגדרנו הציבה את ציפיותינו הרבה יותר גבוה מזה".
ברדין: "גוגל שלחה את ההצעה: 450 מיליון דולר. הייתי המום – הייתי משוכנע במאה אחוז שאנחנו מגיעים לרף מיליארד הדולר. מיד אמרתי 'לא'. מסגרת הערכת השווי שהגדרנו הציבה את ציפיותינו הרבה יותר גבוה מזה"
אז פונה ברדין לפייסבוק ומעדכן אותם על ההצעה של גוגל. "אמרתי להם שקיבלנו הצעת רכישה מ'חברת טכנולוגיה גדולה מאוד שאתם מחשיבים למתחרה עיקרית'.
"פייסבוק כבר הכירו אותנו לעומק מהמשא ומתן העסקי שלנו, ומנהל הפיתוח העסקי התקשר ושאל ישירות, 'מה המספר שאתם צריכים לקבל כדי להפסיק לחפש?' אמרתי, 'מיליארד דולר'. ואחרי שעה הופיע בתיבת הדואר הנכנס שלי הסכם עקרונות על סך מיליארד דולר, שתקף לכמה שעות. לא הייתי זקוק לכמה שעות, ומיד החזרתי אותו חתום, בלי להשתמש בו ככלי מיקוח. בעצם, פייסבוק רכשה אותנו בשני מיילים ושיחת טלפון. עד היום יש לי כבוד רב למהירות ולישירות של הצעתם".
"בפייסבוק שאלו ישירות, 'מה המספר שאתם צריכים לקבל כדי להפסיק לחפש?' אמרתי, 'מיליארד דולר'. אחרי שעה הופיע בתיבת הדואר הנכנס שלי הסכם עקרונות על סך מיליארד דולר, שתקף לכמה שעות"
ואז ווייז ופייסבוק מתחילים בדיקת נאותות, ומהר מאוד מתגלים פערים רבים – אסטרטגיים אבל גם פרסונליים. "לא הייתה לנו כימיה טובה עם האנשים שבאנו במגע איתם", מסבר ברדין בכנות מפתיעה. "מארק ואני התחלנו ברגל שמאל", הוא כותב על צוקרברג, "והמהנדסים שעשו את בדיקת הנאותות היו צעירים מאוד וזלזלו במה שבנינו בביטחון מלא.
"המהנדס הממוצע שלנו היה בן 40, העילית של 8200, ומנוסה מאוד. המהנדסים שלנו ממש לא חשבו שבנינו משהו פשוט (והמהנדסים של גוגל, שהיו בגילנו ובעלי ניסיון, הסכימו), והם לא התרשמו מהמהנדסים הצעירים האלה שנשלחו לבחון את המערכת שלנו, והשתמשו בהמון מילים מנופחות כדי לומר מעט מאוד. פערי הגיל והמנטליות האלה חלחלו לקשר, ומכיוון שלא היה גורם אחראי ברור לתהליך, העסק הלך ונשחק. התחלנו להרגיש שעשינו טעות, ושפייסבוק לא עומדת לבצע את הרכישה.
"פייסבוק דרשה 28 יום כדי לסגור, פרק זמן לא קצר שלדעתם הם היו זקוקים לו כדי להבין מה לעשות איתנו. טעיתי והסכמתי לתנאי הזה. זאת הייתה (ועודה) אחת מעסקאות הרכישה הגדולות שנעשו בישראל, בייחוד למותג צרכני. מכיוון שרואי חשבון, עורכי דין, חברי דירקטוריון ומשקיעים היו מעורבים בסיפור, לא היה ספק שהוא עומד לדלוף, וזה אכן קרה.
"אף שלא אני הדלפתי את המידע, ועד היום לא יודע מי הדליף אותו, נראה לי שפייסבוק וגוגל עדיין חושבות שאני אחראי להדלפה. ככל שנחשף מידע, צמצמנו את מספר האנשים החשופים לתהליך, וגם הפסקנו לעדכן את הדירקטוריון בפרטים".
"לא יכולתי להתעלם מההצעה"
ברדין מתאר בפירוט כיצד ברגע שהחדשות על העסקה דלפו, הוא קיבל שיחה ממנהל הפיתוח העסקי בגוגל, ששאל אם הדיווחים נכונים, והם אכן מתקרבים לרכישה על ידי פייסבוק. "עניתי שאני לא יכול לדון בכתבות או בשום דבר אחר איתו (הסכם העקרונות עדיין הגביל אותי מהבחינה הזאת), והוא אמר שהוא מבין וניתק. אחרי שעה נחת בתיבת הדואר הנכנס שלי, בלי שביקשתי זאת, הסכם עקרונות מגוגל על סך 1.15 מיליארד דולר. זה שם אותי בין הפטיש לסדן – חתמתי על הסכם עקרונות עם פייסבוק, אבל הייתה לי חובת אמון למשקיעים למקסם את ערך המכירה שלהם: לא יכולתי להתעלם מההצעה הזאת.
"חשפתי אותה לפייסבוק, והם התפוצצו והאשימו אותי בהדלפת דבר העסקה. היחסים האישיים הרעועים דחפו אותם לנתק מגע, והם פשוט ישבו וחיכו עד שפרק הזמן המוגדר בהסכם העקרונות יחלוף. אם היה גורם אחראי ברור מהצד של פייסבוק, ואם היינו מפתחים מערכת יחסים טובה, היינו יכולים להתגבר על זה יחד, אבל היעדר האמון בין הצוותים סיכל את האפשרות הזאת".
"פייסבוק התפוצצו והאשימו אותי בהדלפת דבר העסקה. היחסים האישיים הרעועים דחפו אותם לנתק מגע. הם פשוט ישבו וחיכו שפרק הזמן המוגדר בהסכם העקרונות יחלוף"
ואז נפתחה הדלת להצעה קונקרטית של גוגל. ברדין לא פספס את ההזדמנות למקסם את האירוע, והוא מספר: "השעון המשיך לתקתק, ופייסבוק לא הגישה הצעה נגדית. פניתי בזריזות למיקרוסופט, אמזון ואפל, אבל אף אחד מהן לא יכלה להגיב מהר מספיק. חתמנו על הסכם העקרונות עם גוגל ברגע שחלף פרק הזמן המוגדר בהסכם עם פייסבוק, וסגרנו את העסקה איתם בשמונה ימים אינטנסיביים.
"האם אני חושב שגוגל הייתה הדבר הנכון בשביל וייז? בזמנו, העסקה עם פייסבוק הייתה עסקת מניות, ומחיר המניה שלהם היה סביב 25 דולר. אם היינו סוגרים איתם, יכול להיות שהיה לעסקה מכפיל של X10. למרות זאת, אני חושב שגוגל הייתה המקום הנכון בשבילנו. היה לנו קליק עם צוות הפיתוח, והם אפשרו לנו להישאר עצמאיים ולצמוח (מ־10 מיליון משתמשים חודשיים פעילים ל־150 מיליון), וכיום, כשאנו יודעים איזה נזק גרמה פייסבוק לדמוקרטיות ברחבי העולם, ברור לי שלא הייתי שורד את ארבע השנים שם".