כשחברת הסייבר ארמיס הוקמה ב-2015 הרחוקה, הראשונים שהשקיעו בה היו אסף רפפורט ומיכאל שאולוב. רפפורט החליט להשקיע כי הכיר את המייסדים מהתקופה שעבדו אצלו באדאלום, נדיר יזרעאל (CTO) ויבגני דיברוב (מנכ"ל). כמה שנים אחר כך, כשרפפורט הקים את WIZ ושאולוב את פיירבלוקס, יזרעאל ודיברוב היו מהמשקיעים הראשונים בשתי החברות הללו, וכולם משקיעים גם בקרן סייברסטארטס של גילי רענן שהשקיעה בעצמה בשתי החברות הללו.
מבלבל? זו רק ההתחלה, מפת ההשקעות של הסייבר הישראלי נראית בשנים האחרונות כמו רשת נוירונים צפופה במיוחד של חבורה שמקימה עוד ועוד חברות, ואלה מצמיחות עוד יזמים שבתורם משקיעים בחברה הבאה. "זה לא שבאנו ואמרנו 'יאללה אנחנו הולכים להפוך למשקיעים', זה פשוט התחיל מזה שיזמים התחילו להגיע אלינו דרך קרנות, הרבה דרך סייברסטארס של גילי אבל גם ממקומות אחרים. פשוט להתייעץ לגבי הסיבוב, 'אני בדיוק פה מגייסת את הסיד ומתלבטת בין כמה קרנות מי השותף הכי טוב שיכול להיות לי'", מספר דיברוב ל-tech12.
הוא מוסיף, "התחילה אצלנו הרגשה שיש לנו המון תובנות חשובות שאנחנו יכולים לתת, כמו תורה שבעל פה שלא כתובה בשום מקום: מדברים כמו תהליך גיוס או איך בונים תכנית אופציות ואיך לוקחים עובדים ראשונים, עד ל'מישהו מתעניין בלקנות אותי, איך אני מנהל את זה מול העובדים, מול משקיעים או מול התקשורת".
דברוב ויזרעאל התחילו להשקיע ב-2019, אחרי שארמיס נרכשה על ידי קרן אינסייט וההשקעה הראשונה שלהם אכן הייתה בפיירבלוקס של שאולוב. היום יש להם כבר כמעט 25 השקעות. ביניהן, Torq ,Salt Security ,Dazz Cyera ,Talon,Bionic ,Winn.ai ,laminar ,Suridata ,Axis ובנוסף לאלו, יש עוד שלושה אקזיטים: Granulate שנמכרה לאינטל, Trustdome שנמכרה לzscaler ו-Epsagon שנמכרה לסיסקו. באקסיס מושקעים גם רפפורט ודן אמיגה, מייסד איילנד, שהשקיע גם באפסגון, אבל על כך בהמשך.
נדיר יזרעאל, ארמיס: "ולנו יש יתרון, שכמעט תמיד מבקשים איתנו להצטרף. ה-25 השקעות זה לא מתוך להסתכל על מאות זה פשוט 25 צוותים מעולים שהגיעו אלינו בכל מיני צורות"
"בימינו אפילו לפרוס רגע את עולם הסייבר סקיוריטי ולהסתכל עליו שניה אחת ממבט-על זה משימה קשה", אומר יזרעאל, "זה הכל דברים שאנחנו למדנו על בשרנו בדרך הקשה וכן, גם בעזרה של יזמים טובים לאורך הדרך. וזו הדרך שלנו to give back ולעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותה הסיטואציה".
25 השקעות זה deal flow גדול יותר משל רוב הקרנות.
"נכון, אבל בשנים האחרונות המשחק בתחום הזה קצת השתנה, זה כבר לא VC יושבים ומתלבטים האם ההשקעה שווה או לא שווה במשך חצי שנה, על הצוותים המעולים יש תחרות משוגעת, כאילו ברגע שיש צוות כזה כולם פשוט רבים עליו. ולנו יש יתרון, שכמעט תמיד מבקשים איתנו להצטרף. ה-25 השקעות זה לא מתוך להסתכל על מאות זה פשוט 25 צוותים מעולים שהגיעו אלינו בכל מיני צורות".
מיכה ואסף שדיברתם עליהם, הרי לא צריכים את הכסף שלכם, הם כבר אחרי אקזיטים ומשקיעים בעצמם, אז מאיפה הגיעה ההחלטה להשקיע?
"המהות גם אצל החברה וגם אצלנו - לא שאנחנו שונאים כסף או משהו - אבל המהות היא הקשר".
זה משהו שאומר רק מישהו שיש לו כסף.
"נכון, אבל בואי אפילו נשים אותם בצד וניקח יזם צעיר בתחילת דרכו שמגייס השקעה. באיזשהו מקום לשים כסף בפנים מוריד את הפן הלא נעים שהוא כאילו מבקש ממך טובה של 'בוא נדבר רגע על קפה'. זה סכום קטן ולא משמעותי לחברה, אבל הוא ממסד איזה שהוא קשר מקצועי כלשהו, שבסוף גורם לדבר הזה להיות הרבה יותר נוח. לנו זה כמובן נחמד כי בסוף כמו שאת אומרת - החברות האלה שוות הרבה כסף. אבל האלמנט של העשייה והמעורבות ולהיות חלק רגע אחד מהצלחה של אנשים אחרים, זה באמת החלק היותר כיפי".
לזהות את האקזיט הנכון, בזמן הנכון, וליהנות מהפירות שלו
ב-2017 מכר דן אמיגה את חברת פיירגלאס שהקים לסימנטק בעסקה של 250 מיליון דולר, שהכניסה לכיסו סכום מכובד מכיוון שגייס רק 20 מיליון דולר טרום המכירה. מהאקזיט הזה, הוא מתגאה, קמו לפחות שלוש חברות - אקסיס, סייקוד ובילד. אבל זו לא רק ההשקעה הכספית, אלא העובדה שכולן הוקמו על ידי עובדי פיירגלאס לשעבר.
"עבדתי איתם ממש משלב הרעיון, השקעתי את הכסף הראשון ועזרתי להם לצאת לדרך, אם זה בטכנולוגיה, אם זה במוצר ואם זה גיוסי המשך. זה אפילו לא מנטורשיפ, זו עבודה מאוד צמודה". אמיגה עשה עד היום 5 השקעות ואחת מהן כבר הבשילה לאקזיט.
למה אתה עושה את זה?
"כי הדבר הכי חשוב בחברה זה אנשים, ואם אתה מכיר חבר'ה כמו דור, ליאור ועמית (המייסדים של שלוש החברות מעלה, ה"ר) ויודע מה היכולות שלהם, אתה גם יודע איך לעבוד איתם ומה מתאים להם ואתה יודע לעזור להם ולחבר אותם. במקרה שלי הכל זה בעולם הסייבר, אבל גם פה אתה יודע מי העו"ד שמתאים להם ומי המשקיעים המתאימים. אני יכול לעזור להם לא לעשות את הטעויות שאני עשיתי או את הטעויות שראיתי שאחרים עושים. העסק שלנו הוא כל כך דינמי. האנשים שמשתמשים במוצרים שלנו, הכל משתנה, הטכנולוגיה משתנה השוק משתנה. אתה מלווה האנשים כדי שלא יעשו את טעויות העבר שלך".
דן אמיגה, פיירגלאס ואיילנד: "כסף מאפשר מצד אחד לזוז מאוד מהר, אבל הוא גם סיגנל לשוק שאנחנו מאמינים בחברה וזה מאפשר להם אחר כך לגייס את הסיבוב שלהם יותר בקלות. אבל הוא לא הדבר הכי חשוב. הדבר הכי חשוב זה תשומת הלב והזמן"
בכל זאת יש הבדל בין לדבר עם חבר שמבקש עזרה לבין להגיד לו "אני אשים לך גם כסף".
"עזרה מתחלקת לכל מיני אופנים. כשאני או יזמים מנוסים משקיעים כסף בחברה אז זה מעבר לכסף עצמו. כסף מאפשר מצד אחד לזוז מאוד מהר, אבל הוא גם סיגנל לשוק שאנחנו מאמינים בחברה וזה מאפשר להם אחר כך לגייס את הסיבוב שלהם יותר בקלות. אבל הוא לא הדבר הכי חשוב. הדבר הכי חשוב זה תשומת הלב והזמן".
גם יזרעאל ער לחותמת האיכות שמגיעה עם כסף מיזמים מוכרים, ואגב לא מדובר בהרבה כסף, בשלבים המוקדמים שבהם הם נכנסים מדובר לרוב בעשרות עד כמה מאות אלפי דולרים. "זה מראה על מידה מסוימת של אמון כי בסוף הם חברים. אבל אנחנו באמת מאמינים בהם ובמה שהם עושים וזה נותן לזה סטמפה, בטח ובטח כשאנחנו משקיעים בסבבים יותר מתקדמים".
השקעות כאלה נותנות ערך לא מבוטל גם למשקיע עצמו.
"זה נותן גם לנו יתרונות כי זה משפר מאוד את ההבנה של מה קורה בשוק, שאנחנו רואים היום מהמון זוויות, גם כאלה שלא קשורות לארמיס ישירות. וזה נותן לנו הזדמנויות לחשוב על השוק גם מבחינת רכישות ומיזוגים עתידיים" מוסיף יזרעאל.
מפת השקעות לדוגמה (מידע חלקי, לא כולל את כל ההשקעות)
זו כנראה אחת הסיבות לכך שלא מעט יזמים ששים היום להיכנס להשקעה ראשונה אצל יזם שהם מכירים. עופר סמדרי, מנכ"ל ומייסד חברת Torq, כבר עשה אקזיט עם חברה אחת וקיבל השקעה מהמרואיינים בכתבה בחברה הנוכחית. הוא מספר: "פתחנו חצי מיליון דולר מהסבב לאנג'לים, וזה הפך לשלושה מיליון תוך שלוש שעות".
את דיברוב הוא מכיר מעבודה משותפת באדאלום וגם הוא קיבל השקעה והשקיע באחרים בעצמו. "יש חיבור בין אנשים. אתה רואה אופי של יזם ומחליט אם הוא שווה את ההשקעה. אני מכיר את יבגני מ-2014 וההשקעה מבחינתו הייתה 'נו בריינר' - ישר הוא אמר 'אתה מקים עוד משהו, אני רוצה להשקיע'. הייתה חבורה של הרבה אנשים כאלה, כמעט כל מנכ"ל של חברת סייבר ישראלית שעשה אקזיט רצה להיכנס. זה אקוסיסטם קטן ואם אתה מאמין באופי של היזם אתה רוצה להשקיע בו.
עופר סמדרי, מנכ"ל ומייסד חברת Torq: "רובם לא עושים את זה בשביל הכסף. הם לא יהיו אנשי המכירות שלך, אבל אתה כן יכול להעזר בהם להתייעצות. הצרות שמתדפקות על דלתו של מנכ"ל סטארט אפ לא מועטות וזה נותן ערך גדול"
"רובם לא עושים את זה בשביל הכסף. כמו שאני רוצה את המעורבות שלהם ולא את הכסף. הם לא יהיו אנשי המכירות שלך, אבל אתה כן יכול להעזר בהם להתייעצות. הצרות שמתדפקות על דלתו של מנכ"ל סטארט אפ לא מועטות וזה נותן ערך גדול. מה גם שמשקיעים בך אנשים מנוסים אז העצה שלהם שווה הרבה".
למה אתה משקיע בעצמך?
"אני מניח שזה מאותן סיבות. הרבה אנשים רוצים להיעזר בניסיון שלי של הקמת חברה ומכירה שלה, אז אני מגיע ליזמים כמו שהם מגיעים אליי. כמעט כל הקרנות בישראל מכירות אותי ופונות אליי. קרנות הסייבר הן קרנות של אקוסיסטם, אז הרבה דיל פלואו מגיע מהם והרבה מגיע מחברים".
האמרה הידועה גורסת שאסור לערבב כסף עם משפחה או חברים, זה לא עשוי לגרום לאי נעימות להשקיע בחברים?
"כשאתה משקיע בסטארט אפ אתה כנראה עושה עם זה עם כסף שאתה יכול לוותר עליו ואם אתה משקיע עם קרן גדולה היא לרוב תביא את החברה ליעד. כמה חברות בתחום הסייבר ממש נסגרו בשנים האחרונות? גם אם זה לא היה אקזיט במילארד דולר אלא בכמה מיליונים. אני עושה השקעות של עשרות ומאות אלפי דולרים ומשקיע בדברים שאני יודע לזהות בהם צורך גדול".
נשים כסף על נשים?
גם בתעשייה שבה אחוז הנשים עומד על שליש ואחוז היזמות על פחות מ-10%, הסייבר מתבלט לרעה ועולה השאלה האם מנגנון כזה של השקעה בחברים מסייע לפתור את הבעיה או אולי דווקא מעמיק אותה, והאם אין חסרון להשקעות כאלה של "חבר מביא חבר" - בכך שהן מקבעות ההומוגניות בתעשייה. נכון שקרנות הון סיכון לא מחוייבות, אבל לרוב הן עושות מאמץ להשקיע גם ביזמות או להבליט דייוורסיטי בצורה זו או אחרת.
איך אתם מתמודדים עם נושא הגיוון?
יזרעאל: "מן הסתם יכולת השפעה שלנו על חברות בקטע הזה יותר נמוכה ממשקיע שהוא חבר דירקטוריון. אבל ההרגשה שלי שדווקא יש לנו הרבה איך לעזור, כי מטבע הדברים יש הרבה פחות יזמות והרבה פעמים הן נתקלות ביותר קשיים לצערנו. אז לעזור להן להביא את זה לפני האנשים הנכונים, ובצורה נכונה - זו אחת התשוקות של שנינו".
דיברוב: "אנחנו משקיעים המון בדייוורסיטי גם בארמיס ושלוש מתוך חמישה מנהל R&D בכירים אצלנו הן נשים אנחנו באמת מאמינים שארגון יותר טוב כשהוא יותר מגוון וכשיש לנו הזדמנות לעזור ליזמות זה מדהים".
אמיגה: "בתור מדינה אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר בכניסה של נשים למגמות הטכנולוגיות. לימדתי עשור מדעי המחשב בבינתחומי, היו לי 100 סטודנטים בשנה ופחות מ-5 נשים במחזור. אני בתור חברה צריך להתקדם ואני לא יכול להביא רק נשים כי אין לי מאיפה"
אמיגה מתייחס למחסור ביזמות נשים: "בתור מדינה אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר בכניסה של נשים למגמות הטכנולוגיות. לימדתי עשור מדעי המחשב בבינתחומי היו לי 100 סטודנטים בשנה ופחות מ-5 נשים במחזור. אני בתור חברה צריך להתקדם ואני לא יכול להביא רק נשים כי אין לי מאיפה. אנחנו משקיעים בזה הרבה אבל חייבים להשקיע יותר מהתחלה.
"יש עכשיו כמה יזמות שהקימו חברות טובות. ולבסוף, לא נכון לחברה במרקם החברתי שלה שיהיה לך 90% גברים, זה לא עובד טוב. אנחנו בונים באיילנד מסגרת שתהיה מאפשרת יותר לנשים, אם זה גמישות של עבודה מהבית ואם זה ביוזמות פנימיות שמיועדות לנשים".
אמיגה נוגע כאן בנקודה נוספת שמייחדת יזמים-משקיעים: העובדה שההצעות מגיעות אליהם, גם בתקופה שבה קרנות מתחרות על השקעות טובות זו עם זו. "אני עושה את ההשקעות מהמעגל הקרוב של חבר'ה שעבדתי איתם" מדגיש אמיגה, "אם הייתי משקיע בכל אחד שבא אליי הייתי מגיע ל-20 השקעות אבל אני משקיע רק בצוותים שאני מכיר טוב ושאני יכול לעזור להם בצורה צמודה. אתה לא יכול לעזור ל-20 חברות, אתה יכול לעזור ל-3. אז זה להשקיע במעט אבל תמיד להיות מעורב".
גם דיברוב ויזרעאל מספרים שההצעות מגיעות היום אליהם, אבל הם מקפידים על כמה חוקים: ראשית הם לא מבצעים השקעות בנפרד ומדובר תמיד בהחלטה משותפת.
מה קורה כשאתם לא מסכימים על השקעה?
דיברוב: "זה לא קורה. עוד מעט שש וחצי שנים שאנחנו עובדים ביחד, וגם כשאנחנו עושים החלטה בארמיס ולא מסכימים זה לא עכשיו שבוע או תן לי לישון על זה בלילה, אין משהו שלא יכול להיסגר ב-10 דקות של דיון בינינו. בהשקעות יכול להיות שלפעמים יש מישהו מאתנו שקצת יותר מאמין אבל בסוף מגיעים להסכמה. אני לא אעשה השקעה שנדיר ממש נגד כי אין סיבה. יש לנו פורטפוליו יפה ואנחנו נהנים אז אם יש משהו שנדיר חושב שזה לא טוב זה דגל אדום".
יזרעאל: "זה מגיע בסוף מחוסר אנוכיות. כולנו אנשים שאפתנים אבל בינינו אין תחרות והחלק הזה הוא חשוב כי לשנינו חשובה טובת החברה. בסוף החוויה חשובה ולנו חשוב לעשות את זה ביחד".
מבחן נוסף של השניים הוא לוודא שהיזמים בהם הם משקיעים מוכנים לקבל מהם ביקורת. יזרעאל: "אתה רואה מהר מאוד כמה הם מוכנים לקבל ביקורת או איזושהי הכוונה. ממש בחמש דקות הראשונה שאתה מדבר עם מישהו. אני זוכר כמה מקרים אפילו שפסלנו נטו על זה שהאדם שיושב מולך יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות דיברוב: "חשוב לנו שאלה יהיו אנשים טובים ושהעבודה איתם תהיה תהיה טובה כי זה לא 'שמתי כסף ונתראה באקזיט'. אנחנו רוצים שיהיה לנו באמת מעניין וגם אנחנו אוהבים לדעת שהיה לנו חלק בזה".
יבגני דיברוב, ארמיס: "בסוף אם היינו רוצים לעשות אקזיט ולמכור כנראה שהיינו יכולים לעשות את זה בשווי מאוד יפה, אבל המחשבה שלנו היא שאנחנו מאמינים בחברות. אז אני מעדיף את הכסף הזה בפיירבלוקס מאשר בכל מקום אחר"
במקרים רבים משקיעים פרטיים מהסבבים המוקדמים הם הראשונים להנזיל אחזקות כשהחברה מגיעה לסבבים המאחורים שלה. כשאני שואלת מה עמדתם לגבי מכירת האחזקות בעסקת סקנדרי עונה דיברוב: "בסוף אם היינו רוצים לעשות אקזיט ולמכור כנראה שהיינו יכולים לעשות את זה בשווי מאוד יפה, אבל המחשבה שלנו היא שאנחנו מאמינים בחברות וגם אם נמכור אז הרי נשקיע את הכסף איפה שהוא. אנחנו מהמרים על הצוותים האלה שהם ימשיכו לצמוח ולגדול כי הם לא סיימו את העבודה. אז אני מעדיף את הכסף הזה בפיירבלוקס מאשר בכל מקום אחר".
"כיף לראות את האנשים שקרובים אליך מצליחים. אני לא מסתכל על דולר לפה דולר לשם", אומר אמיגה כשהוא נשאל על השקעות המשך וסקנדרי.
יכול להיות שזה בגלל שעוד לא הפסדת?
"לא. אני יודע שאני אפסיד. הסטטיסטיקה היא סטטיסטיקה".
אבל תישארו חברים?
"ברור. הון סיכון הוא מסוכן בהגדרה. אנחנו בעסק שלנו צריכים להיות אסירי תודה אבל מה שאנחנו עושים יש בו ריזיקה. קרן הון סיכון רואה המון חברות ומשקיעה בהמון חברות, מה שאני עושה הוא אחר - אני יכול לעבוד בעצמי רק בחברה אחת, אבל יש עוד הזדמנויות בעולם ואני יודע להסתכל על ההזדמנות שאני מאוד מאמין בה. לא הרמתי טלפון לשאול איך היזמים, זה חבר'ה שעבדתי איתם יום וליל שנים, אז החיבור הזה מצליח".
גם יזמים מצליחים צריכים תמיכה נפשית
זו אמנם לא תופעה נפוצה, אבל בחודשים האחרונים יש יותר פתיחות מצד יזמים ויזמיות על הקשיים הנפשיים שמתלווים למקצוע. בין אם זה ברשתות החברתיות או בפודקסטים אינטימיים, סיפורים על התקפי לחץ ועל בדידות בצמרת נחשפים פה ושם ויוצרים שיח מרתק על צד אחר של התפקיד. כל מי שהתראיין לכתבה הזו מזדהה עם תחושות כאלה, לפעמים, הם אומרים, התמיכה הנפשית מיזם שהיה שם היא החלק הכי חשוב במערכת היחסים הזו.
"אנחנו מאוד פתוחים גם לגבי טעויות שעשינו", מתחיל יזרעאל, "ועצם זה שיזמים רואים את הפדיחות ואת זה שחברה כמו שלנו עברה המון דברים קשים בדרך, זה מאוד מחבר. מבחוץ רואים רק את ההצלחות וזה בסוף נותן לך איזה תחושה רגיעה של אוקיי בסדר אז יש לי בעיות אבל לכולם יש".
יזרעאל: "אני מכיר יזמים שממש היו להם התקפי חרדה, שלא נדבר על תופעה שנפוצה בארה"ב של יזמים שעושים self medicate. קודם כל זה תפקיד מאוד בודד. אנחנו מדברים בינינו אבל אין עם מי לדבר על הרבה מאוד דברים"
כשאני שואלת על רגעים אישיים יותר הוא מספר: "אני מכיר יזמים שממש היו להם התקפי חרדה, שלא נדבר על תופעה שנפוצה בארה"ב של יזמים שעושים self medicate. קודם כל זה תפקיד מאוד בודד. אנחנו מדברים בינינו אבל אין עם מי לדבר על הרבה מאוד דברים".
דיברוב מוסיף: "כלפי חוץ הכל צריך להיות אופטימי". יזרעאל מסכים איתו: "נראה לי שכל יזם עושה מתישהו את הטעות של לפתוח משהו בתוך החברה ולומד על בשרו שאי אפשר. בסוף אין מה לעשות, חלק מההנהגה של חברה זה לספוג את זה בשביל כולם וזה מאוד מלחיץ, בודד וקשה למצוא אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם ברגע ולהיפתח בצורה כזאת, כי כן כי אתה אתה לוקח איזה שהוא סיכון אם אתה חושף את הכביסה המלוכלכת בפני מישהו אחר, כלשהו".
דיברוב: "כשהכל הולך טוב וסוגרים עסקאות הכל עובד טוב וכל שני אנשים שתחברי בצוות יעבדו טוב ביחד. שותפות בין יזמים נבחנת כשקשה, בנקודות נמוכות, סיבוב שלא הולך כמו שצריך או עסקה שלא הולכת. לנו יש הרבה מקרים שאחד בדאון והשני מרים. אצלי למשל סופי רבעונים זה נקודות של 17 עליות וירידות ונדיר יודע לאזן אותי".
אתם מצליחים לשקף את זה גם ליזמים שאתם משקיעים בהם?
יזרעאל: "כל אחד מאתנו מתאים לסיטואציות שונות וכל אחד מאתנו נותן משהו אחר. גם הקטע הזה של לקחת סיטואציה קשה ולשבת רגע ביחד כמה דקות כדי להבין מה אפשר לעשות זה משהו שאנחנו עושים די הרבה. מיכאל שאולוב עשה את זה בשבילנו הרבה פעמים. היום אנחנו מנתחים סיטואציה בצורה אחרת אבל בתחילת הדרך אתה יוצא לדרך ולא יודע לאן אתה צועד".
דיברוב: "אין פלייבוק. את ארמיס התחלנו עם מחשבה של 'טוב מי יהיה הרוכש' ואז גדלנו והפלייבוקים הקיימים של יזמים כבר לא התאימו לנו כשהמספרים גדלו לשוווים שלא קונים בהן חברות ואתה מוצא את עצמך כותב פלייבוק חדש. ככל שאנחנו ממשיכים זה יוצר עוד ועוד דברים שאפשר לתת ליזם שמתקדם ועוד טעויות ודברים טובים שאנחנו ממשיכים לעשות".
"התפקיד שלך מאוד שונה כי כי אתה לא משקיע בקרן הון סיכון שצריך לייצג את האינטרסים של הקרן. אתה נותן תמיכה מקצועית אבל יש גם אלמנטים תמיכה נפשית יש דברים שאומרים לך כי זה חבר'ה ברמה המקצועית הכי גבוהה שיש, אבל זה גם חבר'ה שיש לך הכרות חברית איתם אז זו עזרה שהיא גם חברית".
השיחה הזו על תמיכה נפשית גורמת לי לתהות מה השתנה באקוסיסטם הישראלי. תמיד היו כאן מנטורים ואנג'לים ששמו כסף ויד בחברות חדשות, שלמה קרמר, דב מורן, זהר זיספאל ואחרים, אבל מה שקורה עכשיו מרגיש קצת אחרת לא?
יזרעאל: "יש קהילה הרבה יותר עשירה. פעם היו רק את השמות שהזכרת. יותר מזה, יש לא מעט יזמים שזו פעם שנייה או שלישית שלהם האקוסיסטם התבגר והמשקיעים התבגרו יחד איתו. המון דברים השתנו". "יזם צעיר שפותח חברה רוצה שיעזרו לו, זה תהליך טבעי, לתת טיפים מהיומיום של גיל שוויד שהחברה שלו כבר מונפקת הרבה שנים זה לא אותו דבר. היזמים הצעירים מחפשים את העבודה האינטימית" אומר אמיגה.
אמיגה: "היום - יזם כבר יודע שהוא רוצה חברה עם ניסיון שישקיעו. הרי המונח 'אנג'ל' מגיע מזה שליזמים היה קשה לגייס כסף אז הגיע מלאך גואל שהחליט לשים מהכסף שלו. היום יש הרבה כסף בתעשיית ההון סיכון אז זה לא להציל מישהו"
"היום - יזם כבר יודע שהוא רוצה חברה עם ניסיון שישקיעו. הרי המונח 'אנג'ל' מגיע מזה שליזמים היה קשה לגייס כסף אז הגיע מלאך גואל שהחליט לשים מהכסף שלו. היום יש הרבה כסף בתעשיית ההון סיכון אז זה לא להציל מישהו אלא יותר 'אני מבין את הערך הגדול שיש לך בתור יזם'".
זה יוצר דינמיקה שונה לגמרי בין משקיע למושקע לא?
"נכון. התעשייה התבגרה. יש לי 3 חברות שיצאו מפיירגלאס, גם אני התבגרתי ויודע לעשות מוצר יותר טוב וחיבור שוק אז אני יכול ללמד את זה יותר טוב. זה מאפשר לי גם פה בחברה לבנות תרבות של מיני סטארט אפ בתוך החברה. זה כבר לא ראשי צוותים ומנהל פיתוח. אני מסתכל על זה בתור יש לי מאות מיליוני דולרים והקמתי פה בית ספר ליזמות. אני עושה זה מאוד דומה בפנים ובחוץ, אבל זה לא מתאים לכל לכל אחד כן פה זה מתאים. חברה לא צריכה להיות בית כלא לעובדים. חברה טובה מושכת אליה טאלנט לאורך זמן וחלק ממנו אתה צריך להחזיר חזרה לתעשייה, זה חלק מהעבודה שלנו. הסירקל אוף טק".