חו"ל זה הצלחה. חו"ל זה יציאה מהשגרה המבאסת של כולנו לתקופה קצרה, וניצחון קטן על כל השאר.
אבל לחו"ל יש תאום מרושע, ושמו חו"ל עם המשפחה. שניהם מתרחשים מחוץ לארץ, מערבים לרוב מטוס, מזוודות ומטבע זר, אבל כאן נגמר הדמיון.
נגמרו הימים של טיסה ספונטנית לפראג, סופ"ש ארוך, נאכל, נשתה, נשים מנעול של לב על גשר כאילו אנחנו היחידים בעולם, רק אנחנו מול היקום, כאילו אין לנו משכנתא במחיר גבוה מדי על דירה קטנה מדי בקרית אונו.
אבל דבר אחד, קטן ויחיד, מזכיר לנו את הימים הטובים ההם, ימי הרווקות המהללת - טיסות עבודה. נכון, בין 9 ל-5 נצטרך להיות במשרד, אבל עם קצת ניהול נכון של הזמן, וקצת עשיית שכונה ישראלית, הימים מתקצרים ל10 עד 2, ומשם הדרך לפאב הקרוב קרובה. והרי המארחים שלי נורא רוצים להראות לי את המקום, אז לא ניתן להם את ההזדמנות?
אחרי שנצא ל-3 פאבים, נראה NBA על המגרש, או כדורגל אירופאי, ונקנח בהופעה של ביונסה, נתקשר לקראת חצות הביתה לבן או בת הזוג ונספר "מאמי איזה יום היה היום, לא היה לי שניה לעצמי".
