המלחמה הגיעה לעמק הסיליקון, והתותחים רועמים. לא, אנחנו לא עוסקים במלחמה שבין רוסיה לאוקראינה - למרות החזית החדשה שפתח אילון מאסק כנגד האוקראינים, כשדרש מהפנטגון מאות מיליוני דולרים על השימוש בתקשור הלווינים של סטארלינק (ואז התקפל בציוץ). מדובר על מלחמה שבמרכזה האלמנט שנתן לעמק את שמו: פרוסת הסיליקון שהפכה את רצועת האדמה הצרה שבין מפרץ סן פרנסיסקו לאוקיינוס השקט לבירת הטכנולוגיה העולמית.
מלחמת הסיליקון שהגיעה לשיאים חדשים בימים האחרונים מאיימת לשמוט את הקרקע מתחת לתוכניות הצמיחה של כמה מחברות הצ'יפים הגדולות בעולם, שאינן רק מייצרות צ'יפים אלא גם מהוות בעצמן חלק משמעותי מה"בלו צ'יפ" - המניות בעלות השווי הגבוה ביותר בשוק ההון. וגם במלחמה הזו יש מגוייסים בעל-כורחם, אזרחים תמימים שייאלצו לעזוב את ביתם ולעבור למדינה אחרת.
חוק מור, לפיו צפיפות הטרנזיסטורים בשבבים תכפיל את עצמה כל שנה וחצי, היה לנבואה שמגשימה את עצמה - ולא רק צפיפות הטרנזיטורים גדלה בקצה אקספוננציאלי, אלא גם מספר המהנדסים שהגיעו לוואלי
כדי להבין את הרקע למלחמת הסיליקון צריך לחזור אחורה בזמן, לשנת 1957, ולהקמת חברת הסמיקונדקטור הראשונה - פיירצ'ילד סמיקונדקטור. עוד משלהי שנות החמישים, שבבי הסיליקון היו הבסיס לכל קפיצות הדרך הטכנולוגיות שפתחו את הדלת לחדירת המיחשוב לתעשיה ולעולם העסקי, פריחת המחשבים האישיים, עלייתם של השרתים שאיפשרו את מהפיכת האינטרנט והתפתחות ענני המחשוב, וכמובן ההתקדמות העצומה בתקשורת הדיגיטלית והסלולרית.
בסרטון: לידתה של תעשיית השבבים בסיליקון ואלי
חוק מור, לפיו צפיפות הטרנזיסטורים בשבבים תכפיל את עצמה כל שנה וחצי, היה לנבואה שמגשימה את עצמה - ולא רק צפיפות הטרנזיטורים גדלה בקצה אקספוננציאלי, אלא גם מספר המהנדסים שהגיעו לוואלי כדי לתמוך בצמיחה וליהנות ממנה.
אוכלוסיית העמק השתנתה עם השנים, כשהתעשיה התקשתה להתבסס על כוח העבודה ההנדסי המקומי, והיום אפשר לשמוע בוואלי הרבה יותר שפות אסיאתיות (ואנגלית במבטא הודי) מאשר אי פעם. נכון, גם מהנדסים ישראלים עשו את דרכם לעמק הסיליקון, אבל על כל ישראלי שעושה רילוקיישן אפשר למצוא כאן כמה עשרות מדרום מזרח אסיה, ומדיניות ההגירה הליברלית בראשית שנות ה-2000 איפשרה לרבים מהם לקבל מעמד של תושבי קבע או אזרחות אמריקאית. הגירת ההיי-טק סיפקה לתעשיית השבבים את מנוע הצמיחה שהיה חסר לה: כוח אדם איכותי ונטול שאיפות יזמיות, כזה שלא "קולקל" על ידי תרבות הסטארט-אפ המקומית.
כולם רוצים לכתוב תוכנה
בעשרים השנים האחרונות, ובמיוחד בעשור האחרון, נראה היה כי מוקד הצמיחה העיקרי עבר מהחומרה לתוכנה, מהסיב האופטי לתוכן שמוזרם בו, מהצ׳יפים לקוד, מהסיליקון לוירטואליזציה. החומרה הפכה לסוג של "מחיר צל" או "רע הכרחי" - כולם רוצים לכתוב תוכנה, למכור תוכנה, להשקיע בתוכנה, וזוהרו של שבב הסיליקון הועם. שלא במפתיע, רבים מהמהנדסים שהיגרו כדי לעבוד בתחום החומרה התפתו לעשות את המעבר לתוכנה. העולם לא הפסיק להסתמך על הגידול האקספוננציאלי ביכולות המעבדים (בין אם חוק מור עדיין תקף או כבר לא, ויכוח יצרי ובלתי-מוכרע שכנראה ימשיך להתנהל עוד שנים רבות) והסיבים האופטיים, אבל הם הפכו להיות "קומודיטי", או כמו שקרא לזה מומחה אופטיקה אחר - "מוצר צריכה בסיסי".
גורדון מור, אבי חוק מור, הוא אחד משלושת מייסדיה של אינטל - מעמודי התווך של סיליקון ואלי מאז קמה בשנת 1968. מור ושותפיו צמחו בתוך פיירצ'יילד, חלוצת הסיליקון, שם עבדו יחד עם ג'רי סנדרס - האיש שהקים שנה אחריהם את AMD, ממש מעבר לכביש. אינטל ו-AMD היו יריבות וגם שותפות, ונהנו מהתחרות ביניהן ומפריחת ענף המעבדים. בתמורה, הן העניקו לעמק הסיליקון לא רק את שמו אלא גם את הפריחה הכלכלית שמאפיינת אותו מאז, וכמה מעקרונות הניהול שהנחילו מייסידיהן הם התורה עליה מתחנכים דורות חדשים של מנהלים ומהנדסים. ספריו של אנדי גרוב, עמיתו של מור לייסוד אינטל, הם ספרי חובה בתוכניות הלימודים ל-MBA, והוא נחשב כאן בוואלי לגורו הראשון של ההיי-טק.
אינטל ו-AMD היו יריבות וגם שותפות, ונהנו מהתחרות ביניהן ומפריחת ענף המעבדים. בתמורה, הן העניקו לעמק הסיליקון לא רק את שמו אלא גם את הפריחה הכלכלית שמאפיינת אותו מאז
אינטל הובילה את תחום מעבדי המחשבים במשך עשורים, והעסיקה בשיאה כמעט 14,000 מהנדסים רק בקליפורניה. לצערם, ולמגינת ליבם של רבים בעמק, החברה הצליחה להחמיץ (או לא השכילה לנצל עד תום) את מהפכת הסלולר ואת עליית מיחשוב הענן, ונקלעה בשנים האחרונות למשבר כשלא הצליחה לעמוד ביעדיה הטכנולוגיים והעסקיים. גם עזיבתו החפוזה של המנכ"ל בריאן קרזניץ', אחרי ש(תחזיקו חזק) ניהל מערכת יחסים עם כפיפה שלו, היתה רק עניין של זמן לאור הקשיים שחוותה. אבל למרות ש-AMD עברה לעמדת הובלה, האיום הגדול על אינטל הגיע מכיוון אחר לחלוטין: היא מצאה את עצמה בחזית המלחמה הטכנולוגית בין ארצות הברית לסין.
ממשלת ארצות הברית נמצאת כבר מספר שנים בקרב פומבי ואגרסיבי מול סין בתחומי הטכנולוגיה. רבים מייחסים את עליית המדרגה במאבק האמריקאי ביכולות המחשוב של סין לממשל טראמפ, שבהחלט הרוויח את המוניטין שלו בנושא ביושר. אלא שלמעשה עוד בשלהי כהונתו של ברק אובמה, אסרה לשכת הסחר על אינטל למכור מעבדים מתקדמים לסין, מחשש שיסייעו לה להאיץ את השדרוג של מחשב העל טיהאן-2, שכבר אז היה מחשב העל המהיר בעולם. טיהאן-2 פותח במעבדות המחשב הממשלתיות של סין, שלטענת האמריקאים מהוות את חוד החנית בפיתוח נשק גרעיני, ולכן מכירתם לסינים מנוגדת לאינטרסים הבטחוניים של ארצות הברית.
בשבע השנים שחלפו מאז הוחרף הטון והתגברו הסנקציות נגד מפתחות ויצרניות שבבים הפועלות בסין, ביניהן אינטל, שראתה בסין גם שוק יעד עם פוטנציאל צמיחה גבוה וגם מרכז ייצור בעלויות נמוכות. אינטל ניסתה להתנגד להחלטה ולהביא לריכוך המדיניות האמריקאית כנגד ייצור שבבים בסין, אך גם כאן כשלה.
עוד בשלהי כהונתו של ברק אובמה, אסרה לשכת הסחר על אינטל למכור מעבדים מתקדמים לסין, מחשש שיסייעו לה להאיץ את השדרוג של מחשב העל טיהאן-2, שפותח במעבדות המחשב הממשלתיות של סין, שלטענת האמריקאים מהוות את חוד החנית בפיתוח נשק גרעיני
מבחינת אינטל מדובר במכה משמעותית למאמצי השיקום וההתאוששות. האצת הפיתוח של מחשבי העל, ועלייתה של הבינה המלאכותית (שדורשת מעבדים נוספים, כאלה שאינטל לאו דווקא מתמחה בייצורם - למשל מעבדים גרפיים עוצמתיים) חייבה את אינטל להתאים את יכולות הפיתוח והייצור המקומיות שלה, והחברה ביקשה להסתמך על הייצור הסיני עבור השבבים מהדור הקודם שעברו לייצור המוני והפכו לקומודיטי - מוצר שכדי להגן על הריווחיות שלו חובה להפחית את עליות הייצור שלו.
חשוב להזכיר כי לא רק אינטל מייצרת בסין: חברות שבבים רבות נסמכות על כח האדם הזול והסובסידיות של ממשלת סין לתעשייה. בהחלטה שהעבירה לשכת הסחר לאחרונה ונכנסה לתוקף בשבוע שעבר נקבע באופן מפורש שאסור לאמריקאים לעבוד בחברות מוליכים-למחצה על אדמת סין, ומי שלא יתפטר מעבודתו יאבד את אזרחותו האמריקאית או מעמד הקבע שלו.
הישראלים בוואלי נוטים לדבר על "גל חזרה לישראל". מדי כמה שנים, ובמיוחד בשנות הקורונה, טוענים רבים כי אנחנו בעיצומו של גל כזה. ישראל, בגלל ולמרות הכל, עדיין מפתה את הישראלים שגרים בוואלי, במיוחד אם השתנו הנסיבות הכלכליות: החיים בארץ נוחים הרבה יותר אחרי אקזיט, או "סתם" תקופה ארוכה באחת מחברות הטכנולוגיה שמניותיהן זינקו בשנים האחרונות.
ההודים או הסינים אינם חווים "גל" חזרה - אבל תופעה מעניינת אחרת התגברה בשנים האחרונות. מהנדסים שלמדו את השיטה האמריקאית חוזרים לארצות המוצא שלהם כדי להקים או לנהל חברות תוך יישום הניסיון שרכשו בוואלי. אלפי מנהלים ומהנדסים סינים "יובאו" בחזרה לסין כדי לסייע למדינה להתמודד עם הגירעון במאזן הסחר של הצ'יפים: סין מייבאת מעבדים בכ-400 מיליארד דולר בשנה, ומחזיקה רק ב-5 אחוז משוק המעבדים העולמי.
רבים מהמנהלים והמהנדסים המחזיקים בתושבות קבע או אזרחות אמריקאית עומדים בפני דילמה: להתפטר או לאבד את מעמדם החוקי. ההנחה היא שבקרוב לא יוותרו על אדמת סין עובדים בתעשיית השבבים המחזיקים בדרכון אמריקאי או גרין קארד
לאור ההחלטה שנכנסת לתוקף בשבוע הבא, נמצאים רבים מהמנהלים והמהנדסים המחזיקים בתושבות קבע או אזרחות אמריקאית בפני דילמה: להתפטר או לאבד את מעמדם החוקי. כבר בסוף השבוע שעבר נרשמה "התפטרות רועשת" של מאות מהם, וההנחה היא שבקרוב לא יוותרו על אדמת סין עובדים בתעשיית השבבים המחזיקים בדרכון אמריקאי או גרין קארד. חלקם יחזרו באופן מיידי לארה"ב, אחרים ינסו למצוא עבודה אחרת בסין - אך כנראה שהממשלה לא תעשה להם חיים קלים.
ההחלטה להמשיך להחזיק באזרחות אמריקאית ולהפסיק לתמוך בתעשיית הסיליקון המקומית היא בסופו של דבר החלטה אישית, והמחיר שישלמו עליה העובדים עשוי להיות גבוה. בעקבות הקשחת נהלי ההגירה, קשה מאד למהנדסים סינים להשיג ויזות עבודה בארה"ב. בשבועות הקרובים בהחלט ייתכן שנראה כאן בוואלי גל חזרה הפוך, כי כשהתותחים רועמים, הויזות שותקות.
ספק אם ההחלטה הדרמטית הזו היא בבחינת מכת מוות לתעשיית השבבים הסינית. הוכח כבר בהזדמנויות שונות ש"ייבוש" של סין הביא תוך שנים ספורות לעלייתם של תחליפים מקומיים, ולהתפתחות טכנולוגית מואצת - כך למשל התפתחה תעשיית הסלולר הסינית, ואחריה גם תעשיית הרכב (ולאחרונה גם הרכב החשמלי). מדובר לכל היותר בצעד שיעכב את הסינים בכמה שנים, אבל בנקודת הזמן הנוכחית נדמה כי לאמריקאים לא נותרה ברירה אחרת. סין נמצאת ב"מירוץ חימוש טכנולוגי" מול המערב, וכמו במלחמת רוסיה-אוקראינה, מרגע שהוסרו הכפפות, קשה לראות את המערכה מגיעה לסיומה לפני ששני הצדדים יקיזו הרבה דם.
מניות חברות השבבים נפלו באופן דרמטי בשבוע שעבר, נפילה שנבלעה ברעש הגדול של התרסקות מניות הטכנולוגיה בכללותן. כמו המגוייסים בכפיה ברוסיה, גם כאן גוייסו רבים למלחמה בעל כורחם, אך הם לא ישלמו בחייהם — אולי אפילו יקבלו העלאה קטנה במשכורת. את המחיר ישלמו הצרכנים: עליה נוספת במחירי השבבים כבר בפתח.
גיא הורוביץ הוא משקיע הון סיכון, שותף מייסד בקרן DTCP