היקום שבו מתקיים ה-NFT, בין אם בסוף יתברר כתרמית פירמידה דיגיטלית או שיתממש ויהפוך לזירת סחר אמנות לגיטימית, הוא שיקוף של המציאות שבה אנחנו חיות. מציאות שבה כל מרחב ציבורי, כולל המרחב הטכנולוגי, עדיין לוקה במיזוגניה וסקסיזם. בסוף השבוע האחרון פרסמנו כתבה על פרויקט WoW שמנסה לתקן במשהו את המציאות הזו באמצעות ייצור אוואטרים נשיים, שנועדו לאזן את הרוב הגברי המובהק של דמויות גבריות בעולם ה-NFT. אך בעוד ה-NFT הוא עדיין זירה חדשה ומתפתחת שמחפשת את אופני הביטוי שלה, הגיפים (GIFs) הפכו מזמן לחלק בסיסי מהתקשורת היומיומית שאנחנו מנהלים, ומשכפלים דפוסים חברתיים שעדיף היה שיישארו מאחור.
כך, מחקר שערכו חוקרים באוניברסיטת ולנסיה הספרדית ופורסם אשתקד הצביע על מחסור מובהק בייצוגים נשיים במרחב הגיפים, שנלווים להודעות טקסט בשירותים כמו ווטסאפ, טלגרם או פייסבוק מסנג'ר. יתרה מכך, הייצוגים הנשיים שכן קיימים הם לרוב סטריאוטיפים ומיזוגניים. החוקרים בחנו לעומק את 747 הגיפים הפופולריים ביותר בשירותי הגיפים הנפוצים Tenor, Giphy ו-GFycat, והשתמשו בכלים של למידת מכונה וקידוד אנושי כדי לקטלג את המאפיינים הראשיים של כל גיף במטרה לזהות סנטימנט. הממצאים, כאמור, מטרידים.
תוצאות המחקר הכמותי הראו כי הייצוג האנושי בגיפים מתחלק בין 63% גברים לעומת 37% גיפים של נשים, וש-94% מהגיפים מבוססים על גברים ונשים אמיתיים ולא על אנימציות. הנשים בגיפים היו צעירות יותר בהשוואה למקביליהן הגברים, הן לבשו פחות בגדים והבגדים שכן לבשו היו חושפניים. לעתים הלבוש אף נחשב כלא מתאים להקשר של הגיף. מיזוגניה קלאסית. כמו כן, הסיטואציה של נשים בגיפים אופינה לרוב במיקום ביתי ואינטימי והן עצמן היו מאופרות, עונדות תכשיטים ונעדרות סממנים של הזדקנות. השורה התחתונה של החוקרים היתה שהייצוג של תפקידים מגדריים בגיפים מנציחה סטריאוטיפים, תוך שהיא משכפלת את הנעשה במדיות ויזואליות תרבותיות אחרות כסרטים, סדרות ופרסומות טלוויזיה.
ברור שיש פה רקורסיה. אם הגיפים נגזרים מתרבות הפופ ובתרבות הפופ יש ייצוג נשי חסר אז ברור שיהיו פחות גיפים של נשים. ואם נוסיף לשקלול את העובדה שהאלגוריתם משקלל את מספר השימושים של כל גיף נראה שהבעיה רק הולכת ומעמיקה. גם אם נדמה לנו שגיפים הם צורת תקשורת מודרנית וקלילה, בסופו של דבר מדובר בשימוש חוזר והנצחה של סטריאוטיפים מגדריים ומדיום נוסף בו נשים מודרות.
אנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב נאבקות על המקום שלנו בזירות השונות במרחב התרבותי, הציבורי והדיגיטלי. ובכל פעם שהטכנולוגיה עושה צעד קדימה ונפתחת בפנינו זירה חדשה, אנחנו פוגשות את אותם המחסומים שנתקלנו בהם בעבר - המרחב הציבורי נשלט על ידי גברים. ועל אף העובדה שנדמה שאנחנו תקועות בלימבו של ייצוג נשי חסר שמנציח את עצמו, אסור לנו להניח שזו גזירת גורל. פעולות כמו של האמנית ים קרקאי שעומדת מאחורי פרויקט WoW יכולות לשנות את המציאות. אין צורך במחוות גרנדיוזיות או יוזמות טכנולוגיות חובקות עולם, מספיק שבכל פעם שנרצה להתשמש בגיף כדי לתקשר, נעשה את הבחירה המודעת לחפש גיף של אישה ולבחור בו.