בשנת 2022 התעוררנו מהמסיבה הפרועה של 2021. הבועות הצבעוניות של ה-NFT התנפצו, המטאוורס לא התרומם לשום מקום והמכוניות האוטונומיות שהבטיחו לנו עוד תקועות בגראז'. ויותר מכל התפכחנו מהערצה עיוורת כלפי גברים לבנים אומניפוטנטים שניפחו את הבועות האלה מלוא הריאות. זה לא היה רגע אחד של תחושת א-הא, זו לא נפילת אסימון או נורה שנדלקה, בסוף - אלו תהליכים. הנה דוגמה לשלוש דמויות של שלושה גברים, כל אחד מייצג את עמק הסיליקון באופן שונה. אחד מייצג את ה-2.0, שני את ה-Web3 ושלישי הוא יותר איש עסקים מהכל. ומשלושתם יצא כל האוויר החם השנה.
סם בנקמן פריד
סם הצעיר נישא על גל הקריפטו ומהר מאוד עלה לדרגת המושיע מהבהאמס. הילד הגאון שהגיע לשווי של 16 מיליארד דולר בבורסת הקריפטו שהקים, שחלק מהגדולה שלה הוא שרוב האנשים לא מבינים אותה ואלה שמבינים אותה לא ממש מצליחים להעביר את הידע הלאה. מה שאנחנו יודעים היום הוא שהיא לא סתם היתה לא מובנת: היא היתה הונאה אחת גדולה. גם המבקרים הגדולים של הקריפטו הסתכלו על בנקמן-פריד וסיקרו אותו באהדה. הכותרות קראו לו המושיע של הקריפטו כשהודיע על כוונתו להשקיע מיליארד דולר ולהיות הגיבור שיציל את הענף. הוא רק שכח לעדכן שזה ענף חלול וכל מי שהיה תלוי עליו נפל. ענף הקריפטו, שניסה בכל דרך אפשרית לחדור למיינסטרים, חטף מכה באמון שיהיה לו קשה מאוד להתאושש ממנה, וכל זה בגלל אדם אחד.
מארק צוקרברג
הגם שמעולם צוקרברג לא נהנה מאפיל מושך במיוחד, נעדר כריזמה וחנוט בסווטשרט חדגוני, חייבים לתת לו את הריספקט על מה שיצר: הקים את פייסבוק, רכש את אינסטגרם ושינה לחלוטין את איך שאנחנו תופסים את החברים שלנו. הדמות של צוקרברג תמיד הייתה מורכבת. הוא דמות שאהבנו להעריץ ולשנוא אבל לא ידענו בדיוק למה. השנה היא השנה שבה התחוור גם לצוקרברג שפייסבוק איבדה את קסמה ולעולם לא תחזור למה שהייתה בעשור הראשון לפעילותה. האיש שהמציא מחדש את המושג "חברים" נטש את ספינת הדגל. המפרסמים עוזבים, הצעירים לא מתחברים וצוקרברג מסיט את כל האנרגיות שלו לחזון המטאוורס שלא ברור אם הוא יותר דיסטופי או אוטופי. משקפי ה-VR מקבלים ביקורות רעות, המשקיעים לא מרוצים, והקהל? ממשיך לנטוש למרות המאמצים הכבירים של צוקרברג להתמודד עם כל האתגרים.
אילון מאסק
יש הרבה דברים טובים שאפשר להגיד על אילון מאסק. תמיד היה ברור שהוא אדם שעושה דברים ברעל. כבר ב-2018 ראינו אותו פותח שק שינה במשרדי טסלה ומתאבד על להציל את החברה. ואי אפשר לקחת ממנו את הקרדיט על סיוע לאוקראינה כששיגר צי לוויינים שאפשר תקשורת במדינה לאחר הפלישה הרוסית.
פתאום הגיבורים שלנו לא כאלה מרשימים. אולי אחרי שאחרי שהשלנו את המראה החיצוני כסממן להצלחה, גם כסף וכוח כבר אינם סטנדרט מתאים. אולי אנחנו צריכים למצוא מנגנון הערצה אחר ולבחון את הפרדיגמות דרכן אנחנו מסתכלים על האנשים ששולטים על מערך הכוחות באקוסיסטם
אבל מה שאנחנו רואים עכשיו עם טוויטר זה התגלמות פומבית מאוד של הבוס הכי גרוע בעולם, שיש לו כל כך הרבה ביטחון שלא אכפת לו שכולנו נהיה זבוב בחדר ישיבות שלו ונחשף למה שקורה במשרדים. מהרעיון הגחמתי ומעט סטלני לרכוש את טוויטר ועד להשלמת העסקה, פיטורי עובדים או העסקתם בתנאים מחפירים. מאסק היא הבוס מהגיהנום במדינה שאין בה חוקי עבודה נורמליים. מאז שהוא הגיע לעשות סדר טוויטר עולה בלהבות. תחת כסות של התייעלות וחופש הביטוי חוויית המשתמש התדרדרה וכמות התקלות עולות ואיתן גם התבטאויות פוגעניות. וטסלה? המניה שלה מאז שמאסק נכנס למשרדי טוויטר עם כיור בסוף אוקטובר צללה ב-70% אחוזים.
פתאום הגיבורים שלנו לא כאלה מרשימים. אולי שאחרי שהשלנו את המראה החיצוני כסממן להצלחה (לראייה, הסווטשרטים האפורים של צוקרברג הם עוד סטנדרט גבוה לעומת מראה ההובו של בנקמן-פריד), גם כסף וכוח כבר אינם סטנדרט מתאים. אולי אנחנו צריכים למצוא מנגנון הערצה אחר ולבחון את הפרדיגמות דרכן אנחנו מסתכלים על האנשים ששולטים על מערך הכוחות באקוסיסטם. ואולי בשנת 2023 נבין שאנחנו לא צריכים גיבורים בכלל.