מספר הקסם של המפוטרים
השבוע סימן רשמית את תקופה "אחרי החגים" הנוצרית ואיתה חזר גל הפיטורים בהייטק. סיילספורס הודיעה על סבב נוסף אחרי פיטורים בקנה מידה קטן בנובמבר, אמזון כמובן עם גל עמוק וגם כמה חברות ישראליות. בין שלל ההודעות האלה יש מספר קסם שחוזר על עצמו לא מעט - כ-10% - היקף העובדים המפוטרים בחלק ניכר מהחברות. למה דווקא המספר הזה? מכמה סיבות. ראשית כי הוא משדר התייעלות ולא מצוקה. שנית כי הוא מספיק פיטורים בשביל להרגיע משקיעים (בשוק הפרטי או הציבורי), אבל לא היקף שיכניס את החברה להיערכות מחדש. ולבסוף הוא גם לא מספר שמלחיץ את העובדים עצמם. מעתה אמרו: "נאלצנו לקבל החלטה קשה ולהיפרד מ-10% מעובדי החברה". (הגר רבט)
סימני השאלה במינוי מנכ"לית משרד החדשנות
ההייטק, נהוג להגיד, ובמידה רבה של צדק, היא תעשייה שאינה נסמכת על שולחן הממשלה. היא מבוססת על כשרון ופועלת בשווקים תחרותיים. אבל זה נכון רק במידה חלקית, ויש לממשלה מספר תפקידים בהייטק. הראשון הוא להתוות אסטרטגיה משקית, כמו שעשתה הממשלה הוקדמת עם הצגת יעד העסקה (15% מהכח העבודה) וסימון הדרך לשם בוועדת פרלמוטר, עם כל הביקורת עליה. התפקיד השני הוא בקידום טכנולוגיות עתידיות או "מסוכנות" באמצעות רשות החדשנות, ורק בשבועות האחרונים ראינו יוזמות כאלו שקשורות לקוואנטום, לחלל-טק ולפוד-טק.
View this post on Instagram
לכן מטרידה במיוחד העובדה שלמנכ"לית משרד המדע (הממונה על רשות החדשנות) מונתה הח"כית לשעבר אסנת מארק, בתור מה נראה כסידור עבודה פוליטי - אין לה שום נגיעה לתחום. בנוסף, קיים חשש, לא בלתי מבוסס, שהצמד אקוניס את מארק ירצה להתערב בעבודת רשות החדשנות, ולפגוע באמצעות המקצועית לה. לאור זאת ניתן להבין קריאת כמה מבכירי הטק (לפי דהמרקר) להחזיר את רשות החדשנות למשרד הכלכלה, תחת השר ניר ברקת, שיש לו רקע והבנה עמוקה בהייטק. (אמיתי זיו)
הברכה שבהתקהלות והקללה שבפרובינציאליות
אחרי שלוש שנים שבהן העולם למד לשמור מרחק, לעבוד מרחוק ולהיפגש בזום, נראה שתערוכת CES, תערוכת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, מחזירה אותו בשקיקה להצטופפות ולחיכוך. הכל יותר גדול השנה. 184,000 איש נהרו ללאס וגאס מכל רחבי העולם, גודשים את המסדרונות, האולמות ו-4,400 ביתני התצוגה. שלושה מרכזי תערוכה שפזורים בין מלונות לאס וגאס בקושי מצליחים להכיל את המבקרים, המציגים ו-4,700 העיתונאים שהגיעו לכאן. ועוד לא הזכרנו את המסעדות המפוצצות, התורים בכל מקום ומחירי האובר המזנקים לפי גודל הביקוש.
יש כאן גם כמה עשרות חברות ישראליות, חלקן בדוכנים וביתנים משלהן וחלקן משתתפות בביתן מכון היצוא הישראלי. בהרבה מהחברות מדווחים על התעניינות ואפילו סגירת עסקאות. ואחרי כל זה הרהור על פרופורציה, אולי אפילו צניעות: הישראלים לא כבשו את התערוכה, הטכנולוגיה הישראלית לא באמת מובילה את העולם, לפחות לא במרבית התחומים. כשאתה ניצב מול הגודל העצום של תעשיית הטכנולוגיה העולמית אתה מבין שישראל היא חלק ממנה, אבל היא לא מרכז העולם. ולא משנה מה אנחנו מספרים לעצמנו. (טל שחף)
בכירי הקריפטו ממשיכים להתעלל בקורבנות
שלושה אירועים עם חוט מקשר התרחשו השבוע בעולם הקריפטו הסוער. ראשית, סם בנקמן-פריד עמד בפני שופט בניו יורק. אם היתה ציפייה שכמו שותפיו הוא יודה באשמה, הציפיה הזאת התפוגגה כשבנקמן-פריד כפר בכל האישומים. מרבים להשוות בין בנקמן-פריד לברני מיידוף, אבל יש לזכור שמיידוף עצמו הודה באשמה בכל המיוחס לו מול בית המשפט, בעוד בנקמן-פריד נשאר נטוע בעמדתו שהוא חף מפשע. בכך בנקמן-פריד ממשיך להתעלל בקורבנות שלו, מהם לקח כסף שלעולם לא יחזיר.
יום לפני כן, קמרון וינקלווס שלח מכתב זועם ופומבי למנכ"ל Digital Currency Group בדרישה לדעת מה קרה ל-900 מיליון הדולר של כספי הלקוחות של ג'מיני - החברה של וינקלווס. הכסף הזה, באמצעות דרך פתלתלה, הושקע ב-FTX הקורסת, ובמקום להודות בטעות ולעמוד באומץ מול המשקיעים שלו, וינקלווס מאשים את אחת מחוליות השרשרת.
וביום רביעי הגיע עדכון ממשפט פשיטת הרגל של חברת צלזיוס. בזכות החוזה שלהם מול הלקוחות, החברה הצליחה להגדיר את הקריפטו של הלקוחות כנכסים שלה עצמה, מה שאומר שהלקוחות שאיבדו את כספם לא יראו את כספם לעולם.
המשותף לשלושת הסיפורים האלה הוא אחריות. או ליתר דיוק - חוסר היכולת של מנהלי חברות הקריפטו, ברגע האמת, לעמוד לצד הלקוחות שלהם. נכון, לכל המשקיעים הובטחו ריביות שבדיעבד נראות מחשידות ומפוקפקות - אבל אלו אנשים שאיבדו את כל הכסף שהשקיעו, ולפחות בחלק מהמקרים, בשל הונאה מוחלטת. מתי מישהו יהיה מוכן לקחת איזושהי אחריות על כל הבלגן הזה? (שי רינגל)