"אם תסתכל עמוק בקוד - יש בו משהו מדברי"

כמעט חמש שנים חלפו מאז שנסגר מפעל נגב קרמיקה בעיירה ירוחם, והוא עדיין עומד כצלקת במרכז העיר. 120 פוטרו אז מהמפעל, אבל הוא לא היה הראשון או האחרון. מפעל טמפו בעיר נסגר עוד קודם לכן; מפעל פניציה עוד חי בקושי ומונשם בתרומות. בתהליך רב שנים ה-Low tech עובר למזרח ועיירות הפיתוח משלמות את המחיר.

"היו בירוחם שבעה מפעלים גדולים ועכשיו יש שלושה", אומר עידו פרומר, מנהל תחום פיתוח טכנולוגי ברשות לפיתוח ירוחם, "וכעת, כמו שאומרת ראשת העיר טל אוחנה, צריך לעשות הסבה מקצועית לעיר". לא רחוק מאותו שלד מפעל, ירוחם מנסה להמציא את עצמה מחדש - תעסוקתית, מיתוגית, דמוגרפית - באמצעות ההייטק.

זו משימה לא פשוטה בכלל לכל עיר שאינה תל אביב, קל וחומר ירוחם. המועצה המקומית הדרומית מדורגת לפי הלמ"ס כאשכול כלכלי-חברתי 4. כמעט 40% מתושבי ירוחם משתכרים שכר מינימום או מתחת לו. מלאי הטאלנט בעיר ליזמות הייטק הוא מוגבל, ויש גם תחרות אזורית על הכשרונות: מצפה רמון כן הצליחה בשנים האחרונות למצב את עצמה כשלוחה המדברית של תל אביב, שדרות נהנית ממכללה ומקווי הרכבת, ובאר שבע מושכת אליה חברות הייטק גדולות בעקבות סיוע ממשלתי מסיבי. וירוחם? ירוחם עוד לא הצליחה לגמרי לנסח את הסיפור החדש שלה ולהפוך לאבן שואבת לאוכלוסיות חזקות או חברות הזנק.

אבל פרומר אופטימסט מושבע, "זה יגיע, אנחנו בדרך לשם" הוא אומר. ירוחם מנסה לבנות את עצמה כמרכז הייטק סביב מספר אשכולות: קנאביס-טק, רחפנים ו-Ed-tech.

עושים חינוך בנגב

ממש בצמוד למפעל נגב קרמיקה הנטוש נמצא מרכז החדשנות של העיר, אקווריום משולב בטון מעוצב, שמרכז את רוב ה"הייטק" בעיר. שם ניתן למצוא את חברת MindCET: "ב-30 השנים האחרונות הטכנולוגיה עשתה מהפכות דרמטיות בכל התחומים האחרים בחיים שלנו, רק בעולם של החינוך זה לא קרה". את הדברים אומר ד"ר אילן בן יעקב, סמנכ"ל חווית למידה ב-MindCET. MindCET היא זרוע החדשנות של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית (שהיא בעצמה חברה לתועלת הציבור) ומנסה בכמה דרכים להבין איך יתעצב החינוך של העתיד.

"אז נכון, במקום לוח וגיר יש לנו לוח חכם, ובמקום ספר נייר יש ספר דיגיטלי, ובמקום כיתה יש 'כיתה מתוקשבת' אבל שבירת הפרדיגמה לא קרתה בתחום החינוך", אומר בן יעקב. "אנחנו ב-MindCET לא מחויבים לחוזר מנכ"ל ולא למשרד החינוך ולא לשום דבר, ויש לנו את הפריבילגיה לבחון את הדברים הכי מסוכנים".

ד"ר אילן בן יעקב, סמנכ"ל חווית למידה ב-MindCET: "ב-30 השנים האחרונות הטכנולוגיה עשתה מהפכות דרמטיות בכל התחומים האחרים בחיים שלנו, רק בעולם של החינוך זה לא קרה"

MindCET מקדמת חדשנות בעיקר באמצעות שני מכשירים: הראשון - אקסלרטור. "האקסלרטור חוגג עשור, וכל מחזור אורך שלושה חודשים", מסביר בן יעקב. "זו תוכנית האצה בינלאומית לכל שלבי המוצר של חברות סטארט אפ בתחום החינוך". במאיץ צמחה למשל חברת CodeMonkey שפיתחה לומדה משחקית שמלמדת ילדים כיצד לקודד, ונמכרה בשנת 2018 תמורת 20 מיליון דולר. עוד עברה באקסלרטור חברת Cybint, שעושה חינוך והדרכה בעולמות אבטחת המידע ונרכשה בקיץ האחרון על ידי HackerU ב-50 מיליון דולר.

התוכנית השנייה היא איגנייט, תוכנית ה-Fellowship של MindCET. מה שמעניין בה הוא שאת היוזמות מביאים מורים מהשטח. "אלו מורים-יזמים, שבאים עם כאב בטן פדגוגי כלשהו ורעיון למוצר אד-טק חדשני שהם רוצים לפתח", מסביר בן יעקב. "הם מגיעים פעם בשבוע אבל אנחנו מחברים אותו למפתחים ומעצבי מוצר שעוברים לגור כאן למשך שמונה חודשים". לכל מורה מצוותים שני אנשי מקצוע שעוברים לגור בירוחם במימון מלא - דירה ומשכורת.

"אנחנו מפתחים כלי שעוזר לעקוב אחרי ההתפתחות הרגשית של התלמיד", מסבירה אוריין פריאנטה, אחת משתי המפתחות בפרויקט WAGO, דוגמה למיזם שעכשיו צומח ב-MindCET. לטענתה, יש היום למורה כמה כלים שבעזרתם הוא יכול לדעת כיצד התלמיד מתקדם פדגוגית אבל הוא חסר כלים לדעת איך התלמיד מרגיש. "אנחנו מאפשרים לעקוב אחרי מדדים כמו רמת אוטונומיה על בסיס תלמיד ועל בסיסי כיתתי". פריאנטה עברה לגור בירוחם מהמרכז במסגרת תוכנית איגנייט. "אחרי שנה של פרויקטים בחברת תוכנה גדולה היה לי חשוב לעשות משהו משמעותי".

ירוק במדבר

במרחק 50 מטר מאקסלרטור החינוך יושבת חממת קאנגב (CanNegev), חממה בתחום הקנאביס הרפואי שהוקמה ב-2019 כחלק מתוכנית החממות הממשלתית. "אנחנו מתמקדים בעולם הפארמה", אומר זיו בית אור, סמנכ"ל הפיתוח העסקי של קאנגב, היינו, פיתוח תרופות ממש על בסיס קנאביס. "העובדה היא שקנאביס עוזר למגוון רחב של מחלות, גם כשהגידול נעשה בצורה פרמיטיבית, כמו שמגדלים פלפלים, וגם כשהשימוש נעשה בצורה של עישון. זה בסדר ל-80% מהמשתמשים, אבל זה לא העולם שלנו. היום הקנאביס הרפואי נמצא בשלב הדמוי-תרופותי, משחקים בנדמה לי, האתגר שלנו הוא לפתח טכנולוגיה מדויקת".

קאנגב הוקמה על ידי שלוש ענקיות: חברת התרופות Padagis (אז פריגו) שלה מפעל גדול בעיר; חברת הקנאביס הרפואי BOL וקרן ההון סיכון OurCrowd. קאנגב היא חממה פריפריאלית בתמיכת רשות החדשנות: היא משקיעה בסטארט אפים ממש בראשית דרכם ועל כל דולר השקעה, המדינה שמה 85 סנט, ו-15 סנט מגיעים מכספי השותפות בחממה.

"יש לנו חמש חברות פורטפוליו וסדר גודל של 20 אנשים כרגע", מתאר בית אור. "עוד שלוש חברות נמצאות עכשיו בהגשה ואישור מול רשות החברות, וכל אחת תכלול עוד חמישה-שישה אנשים". התזמון לא היה אופטימלי עבור קאנגב - לא הרבה אחרי קבלת הזיכיון פרצה המגיפה, כך שבשנה הראשונה של החממה הצליחו השותפות להכניס רק חברה אחת.

זיו בית אור, סמנכ"ל הפיתוח העסקי של קאנגב: "כחממה פריפריאלית אנחנו מחייבים את החברות לעבוד בדרום, חייבים לבוא לפה. בגלל ההתעקשות שלנו אנחנו מפסידים עשרות חברות טובות. אחת מ-30 חברות מסכימה לרדת לירוחם"

כרגע בין חברות הפורטפוליו יש חברה כמו CanDapi שמפתחת משאף שמאפשר צריכה של מינון מדויק של כל סוג של תרופה מבוססת אבקה; או חברה כמו RobotPicks שמפתחת רובוט לקטיף מדויק של פרחי הקנאביס. הכל נשמע קצת מדע בדיוני. "זה לא סייבר וזו לא תוכנה", אומר בית אור, "הפיתוח הוא ארוך טווח".

אבל המכשול האמיתי, אומר בפה מלא בית אור, הוא עדיין המרחק: "כחממה פריפריאלית אנחנו מחייבים את החברות לעבוד בדרום, חייבים לבוא לפה. אנחנו דורשים שכל הצוות וההנהלה יהיו מהנגב - באר שבע דרומה או עוטף עזה", מספר בית אור. "באחת החברות לקחנו צוות מקומי אבל הם רצו למנות מנכ"ל מרוחק - אמרנו אין עסקה. בגלל ההתעקשות שלנו אנחנו מפסידים עשרות חברות טובות. אחת מ-30 חברות מסכימה לרדת לירוחם", הוא מספר.

צריך אולי להגיד, העבודה מרחוק עושה טוב למקומות שהפכו כבר אבן שואבת, הגליל העליון למשל. למקומות כמו ירוחם טרנד ה-WFH לא בטוח שעזר, אולי רק הזיק. הנה יזמי הקנאביס רוצים להיות בחממה הייעודית, אבל מעדיפים לעשות את זה מהמרכז.

ההתעקשות שלכם לא נשמעת הגיונית: בחממת הפודטק בקריית שמונה, שהיא גם חממה פריפריאלית, רוב האנשים מגיעים מרחוק, כשהם מגיעים.
"אתה מחפש רציונל איפה שאין. בנגב יבחן העם בישראל אמר בן גוריון - המדינה לא יכול להתרכז לגוש אחד".

בסמוך לקבלת הזיכיון לחממה אמרה לכלכליסט טל אוחנה, ראשת המועצה: "בראייה אסטרטגית, ראינו מה קרה עם הסייבר בב"ש, ועם הפוד-טק בקרית שמונה, ומצאנו שלנו יש אפשרות להיות שם בקנביס". אבל האמת היא שגם שתי הדוגמאות עדיין לא הוכיחו את עצמן כהצלחות גדולות: חברות הסייבר נוטשות בהדרגה את באר שבע וחממת הפוד-טק של קריית שמונה מבוססת על יוממות. גם לקאנגב יש עוד מה להוכיח.

יזמות מקומית

על פי כל הנתונים "מחוז דרום" מייצר מעט מאד סטארט אפים, בערך כ-2% אחוז מחברות ההזנק. Sumit-AI היא אחת מהחברות האלו וגאוות המקום: "אני בן 30, נולדתי בירוחם, עשיתי שירות קרבי ארוך ומשמעותי וסיימתי כמפקד פלגה בדובדבן", מספר אשר קנינו, היזם. "אחרי הצבא יצאתי ללמוד משפטים. לאורך הלימודים הגעתי לבתי משפט ויצא לי לראות את הקלדניות, ואיך שזה נעשה כמו פעם, והשופט צריך לעצור מידי פעם את הדיון כדי לתקן את התמלול. זה הרגיש לי כמו משהו לא נכון, ושראוי לתת לקלדניות כלי יותר טוב".

אשר קנינו, מייסד ומנכ"ל Sumit-AI: "אני לא מצליח להחזיק את כולם פה, זה אתגר, אבל יש לי פה חמישה עובדים ויותר ממחצית מצוות הפיתוח. אנחנו מנסים שה-R&D ישב פה, לא ממקום של חסד ואני לא רואה את הדרום בתור אוקראינה-2, אבל אשמח לתת משכורות של הרצליה פיתוח למישהו מפה".

כך נולד הרעיון ל-Sumit-AI. קנינו מספר: "התחלתי לחקור את עולם ה-NLP (ניתוח שפה טבעית - א"ז) וגיליתי שזה שוק יעד גדול: דיוני בית משפט, ראיונות, כתוביות ועוד". קנינו חבר לשלמה פרץ, גם בן ירוחם, בוגר 8200, ולבר לוי, אותו הכיר בדובדבן, והשלושה ייסדו את החברה.

המודל בו Sumit-AI מבצעת תמלול הוא ייחודי: "כשניגשנו לבעיה הבנו שכל עולם ה-Voice to text סובל מבעיית דיוק, אין 100%. ויש עוד אתגר של להבין את השיחה: מי אמר מה", מסביר קנינו. "פיתחנו מודל היברידי שעושה שילוב אופטימלי של בינה מלאכותית ואנשים. המערכת יודעת לתת 90% דיוק אבל אנחנו עובדים עם יותר מאלף מתייגים שמביאים את זה לרמת דיוק של 100% והם גם מאמנים את המערכת לפעם הבאה".

איך זה עובד? החברה הקימה מרקט פלייס של מתמללים פרילנסרים שיכולים להתחבר למערכת, לקבל משימה ולעבוד בה, לטייב את התמלול שעשתה המכונה. "הם כמו שליחים של וולט שלא צריכים להסתובב בחוץ. בקורונה הם עשו אחלה כסף", מסביר קנינו, "אנחנו עובדים ב-22 שפות ומתמתחים בעברית, ערבית וספרדית. יש לנו הרבה סטודנטים מהפריפריה, יש אנשים בגיל השלישי, יש לנו מתייגים מהמפרץ ומתייגים ממצרים".

אולי בגלל רוח המדבר, Sumit-AI לא מיהרה לגייס כסף אלא קודם כל לבנות מוצר ולהרוויח. "התחלנו בינואר 2021 כבוטסטראפ, רק אנחנו בלי עוד עובדים, וסגרנו את השנה על מיליון דולר הכנסות. כעת אנחנו 17 עובדים במשרה מלאה", הוא מספר. בין לקוחות החברה גופים בטחוניים מצד אחד, ואבו-דאבי מדיה מהצד השני. "אנחנו עובדים עם יותר מ-40 רשויות, ומתמללים גם את ישיבות הדירקטוריון של קק"ל וחברת החשמל". Sumit-AI גייסה כבר כמה מיליוני דולרים בסבב שיוכרז בקרוב.

אבל גם כאן המרחק הוא עול ול-Sumit-AI יש גם משרד בהרצליה: "אני לא מצליח להחזיק את כולם פה, זה אתגר, אבל יש לי פה חמישה עובדים ויותר ממחצית מצוות הפיתוח", מתאר קנינו. "אנחנו מנסים שה-R&D ישב פה, לא ממקום של חסד ואני לא רואה את הדרום בתור אוקראינה-2, אבל אשמח לתת משכורות של הרצליה פיתוח למישהו מפה".

תוכנה בנגב

שני בתי תוכנה יושבים בירוחם, האחד ותיק, השני חדש מהניילונים. "יש פה אוכלוסייה ברמה גבוהה אבל לא היו להם הזדמנויות תעסוקה טובות", מספר אלון אלשיך, ראש צוות פיתוח בקמביום (Cambium), הוותיקה מבין השתיים. קמביום נוסדה ב-2010 על ידי שרה ודוד זלצר. ב-2018 נרכשה החברה על ידי מטריקס לפי שווי של 5.5 מיליון שקל. במונחים מקומיים: אקזיט. אבל בית התוכנה ממשיך לעבוד כרגיל, עצמאי, מווילה פרטית בירוחם. למה מווילה? אין כמעט משרדים ביישוב, ושלדי המפעלים עוד לא עברו שינוי ייעוד.

אלון אלשיך, ראש צוות פיתוח בקמביום: "מדברים הרבה על גיוון אבל פה זה קיים מ-day one: ערבים, חרדים, חילונים, ג'וניורים יושבים כתף לכתף עם סניורים, יש פה הכל"

"אנחנו 80 מפתחים. גם ביחס לחברות תוכנה אחרות זה נחשב בין גדול לענקי", אומר אלשיך, "הקוד של קמביום נוגע בכל מי שגר בישראל ואנחנו עובדים מחברות סטארט אפ ועד חברות גדולות". בקמביום אי אפשר שלא להבחין, הרבה נשים יחסית. רובן ככולן: מכוסות ראש. "מדברים הרבה על גיוון אבל פה זה קיים מ-day one: ערבים, חרדים, חילונים, ג'וניורים יושבים כתף לכתף עם סניורים, יש פה הכל", אומר אלשיך.

סמוך לרכישה ב-2018 התראיינה זלצר המייסדת ל"כאן" ואמרה: "יש פה וייב אחר. אין אצלנו חדרי כושר ואין אצלנו חדרי מנוחה וכאלה, שלא תהיה פה תחנת רכבת של סטודנטים אלא אנשים עם משפחות שנכנסות לעבוד ונשארות לגור בירוחם. אנחנו אומרים לעובדים: תעבדו, ותלכו תשחקו פינג פונג עם הילדים שלכם".

אני שואל את אלשיך מה מייחד את קמביום מיתר בתי התוכנה והוא משיב: "קודם כל בגלל שיש לנו 12 שנות ניסיון, אז כל פעם שיש אתגר עם קוד ישן אנחנו הבחירה הראשונה. דבר שני, אם תסתכל עמוק בקוד - יש בו משהו מדברי, no bullshit attitude".

מאיפה אתה מגיע?
"ניר עם. שעה ורבע נסיעה, אבל אני לא רואה פגושים".

בית התוכנה השני בירוחם הוא טק 19 (Tech 19). "אחרי כמעט 20 שנה באינטל, עם רקע טכנולוגי במערכות מידע וחומרה, ראיתי מודעה בפייסבוק שדרושה מנכ"לית בירוחם וזה צד את עיני", מספרת ענבר כהן, מנכ"לית בית התוכנה טק 19 בירוחם. הסיבה שהמודעה סיקרנה את כהן הייתה הכותבת: חנה רדו. "רדו היא יזמת יוצאת דופן שהגיעה מעולם הפרסום והחליטה שהיא עושה מהפכה חברתית", מספרת כהן, "והיום עומדת מאחורי קבוצה של 120 עובדים בכמה חברות, שכל אחת עוסקת בנושא אחר. אנחנו הזרוע הטכנולוגית". בקבוצת רדו נמצאות חברות אחרות כמו "נגב תשעשרה", שמספקת שירותי מיקור חוץ של מוקדי שירות לקוחות בפריפריה, חברת "לינק תשעשרה" שהיא סוכנות דיגיטל שפועלת משדרות וכן הלאה.

כהן עצמה גרה בבית גוברין, סמוך לקריית גת. "החברה קיימת ארבעה חודשים ומתמחה בעולמות מתקדמים", כהן מסבירה. "אנחנו עוסקים בעולמות של בלוקצ'יין ועובדים עם אחת מחברות הפינטק הגדולות בישראל; אנחנו עוסקים בתכן מכני, (שלב בייצור לפני האב טיפוס - א"ז) ובמידול תלת מימד עבור עולמות המטאווארס, מערכות AR ו-VR". נכון לעכשיו יש בחברה 7 עובדים: "5 מירוחם, אחד מרתמים, והכי צפוני הוא מאופקים", היא מספרת.

למה עזבת את אינטל?
"הרבה שאלו אותי את זה, והסיפור הוא משמעות".

טק 19 עוד לא ריווחית, ולמעשה נעזרת בתרומות. כהן מעידה: "הבחור הזה שאתה רואה, הוא עובד על מחשב סופר חזק ועם תוכנה שעולה 25 אלף שקל. היינו צריכים לממן את זה, ואחרי ויכוח ארוך עם משרד העבודה מי שעזר לנו זו לא הממשלה אלא בנק הפועלים, בתרומה".

המקרה של ירוחם

דוח "תמונת ההייטק 2022" של רשות החדשנות מהחודש שעבר הצביע, שוב, על הבעיה המוכרת של התמרכזות הייטק בישראל. "כל הביצים בסל אחד" קראו לזה כותבי הדוח. הבעיה היא גם בפיזור החברות ששליש מהן בתל אביב גופא, וגם בפיזור האוכלוסייה: 60% מעובדי הייטק גרים בערי המרכז. מאמצי המדינה עד כה לפזר את הייטק לא עלו יפה.

מה אפשר ללמוד מהמקרה הפרטי של ירוחם? הייטק בפריפריה זה אגוז קשה לפיצוח. על שלושה יסודות יושב הייטק בעיירה הדרומית: הראשון - תרומות. על כל בניין מתנוסס שלט גדול של שמות התורמים. "50% מהזמן שלי מוקדש לגיוס כספים", הודה אחד הגורמים איתם נפגשנו בעיר.

היסוד השני הוא כסף ממשלתי. חממת קאנגב מתוקצבת ב-30 מיליון שקל מתקציב רשות החדשנות לחמש השנים הראשונות שלה. החלטת ממשלה 3741 "לחיזוק ירוחם" תקצבה עוד כמה עשרות מיליונים לתגבור שירותים עירוניים, פיתוח כלכלי, חינוך וכן הלאה. תושבי ירוחם נהנים מהטבת מס של 18%.

היסוד השלישי הוא התבלין המכונה ציונות. כמעט כל המרואיינים בכתבה זו היו אנשי הציונות הדתית שרואים בירוחם שליחות, אבל גם החילונים המעטים שפגשנו דיברו במונחים של משמעות והפרחת הנגב.

בלי שלושה אלו: תרומות, תמיכה ממשלתית וחלוציות, גם מעט ההייטק שאפשר למצוא בעיר - ספק אם היה קיים. אבל אלו קיימים, וטוב שכך. ירוחם נמצאת בקצב גידול אוכלוסייה מהיר יחסית, 3.2% שנתי שנובע גם מגידול טבעי אבל גם מהגירה חיובית. מגרשי הנדל"ן בה נחטפים במהירות ומחירי הדיור עוד שפויים. גם מערכת החינוך נחשבת טובה. אולי, בישראל המצטופפת, ירוחם תצליח למצוא את הסיפור שלה ולהפוך גם היא לאבן שואבת להייטקסטים שמחפשים נוף מדברי ואוויר לנשימה.