אם ביקרתם בבית ספר לאחרונה, וכולנו תקווה שלפחות השבוע חלקנו נזכה לעשות זאת, יש סיכוי סביר שראיתם כיתה שנראית מאוד דומה לכיתה שאתם עצמכם למדתם בה. לוח - אולי הוא לבן ולא לוח גירים; כסאות, שולחנות, אולי מסך ומקרן בחלק מבתי הספר המבוססים. מחשב לכל ילד? טכנולוגיות אד-טק (Edtech, מלשון Education) דיסראפטיביות? למידה אישית מקוונת? ברוב המקרים, זה לא מתרחש.
זה לא מקרי. לטכנולוגיות קשה להשתלב במערכת החינוך, ובכלל מערכות ציבוריות כבדות לא משתבשות בקלות. אבל את אבי ורשבסקי, מנכ"ל מיינדסט (MindCET), זה לא מייאש, נהפוך הוא. "הטכנולוגיה היא רק תומכת לחימה", הוא מסביר. המרכז שהוא עומד בראשו הוא מרכז לחדשנות ולפיתוח טכנולוגיות בחינוך, שהוקם על ידי המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח). "הטכנולוגיה יכולה לעזור למורים להיות מורים טובים יותר. מורה גרוע לא יהיה טוב, אבל מורה טוב יכול להתמקצע יותר מהר. הטכנולוגיה לא תשנה את המקצוענות של המורים, אבל היא יכולה לעזור למורה שרוצה להתמקצע", הוא מוסיף.
העולם שבו ורשבסקי רואה את תרומת הטכנולוגיה למערכת החינוך הוא התרבותי-התנהגותי: לא טכנולוגיות שמחליפות את המורה אלא כאלו שמסייעות בשינוי הרגלי הלמידה וההערכה - פחות אפליקציות ללימוד חשבון ואנגלית, ויותר טכנולוגיות לשינוי שיטת הלימוד עצמה.
"היום מתקיימת הרבה למידה ברשתות כמו יוטיוב וטיקטוק והלמידה שפוגשים בבית הספר שונה מאוד. אז הלמידה לא תהיה דומה בהכרח לחווית הטיקטוק אבל כן אפשר להכניס טכנולוגיות שמשנות את החוויה הקיימת", הוא אומר.
ורשבסקי: "היום מתקיימת הרבה למידה ברשתות כמו יוטיוב וטיקטוק והלמידה שפוגשים בבית הספר שונה מאוד. הלמידה לא תהיה דומה בהכרח לחווית הטיקטוק, אבל כן אפשר להכניס טכנולוגיות שמשנות את החוויה הקיימת"
"טקס הבחינה למשל הוא אירוע חשוב והלמידה מתקיימת עד יום הבחינה שהוא יום המדידה של הידע. אם הלמידה עוברת להתקיים בסביבה טכנולוגית, רמת הלמידה יכולה להימדד כל הזמן ובאופן רציף. יש ניטור רציף ועמוק יותר של רמת הידע ולא רק ביום מסוים, שההצלחה בו עשויה להיות מושפעת מרמת הלחץ באותו היום. המורה והתלמידים מקבלים כל הזמן דאטה על רמת הידע על מגוון רחב מאוד של נושאי לימוד ולא רק על השאלות שנבדקות בבחינה", מסביר ורשבסקי.
כדוגמה לסטארט אפ שפועל בעולמות האלו מביא ורשבסקי את ment.io, פורום שיחות בדומה לפורומים שצמחו בשנות התשעים אבל כזה מאחוריו עומדת בינה מלאכותית (AI). ה-AI יודעת להעריך בין היתר את הדיון בכיתה, את הביצועים של כל פרט בשיחה ועד כמה הוא מתווכח או מסכים, האם כל הקבוצה מעורבות או שיש משתתף אחד דומיננטי ועד כמה המשתתפים מנמקים את הטיעונים שלהם. "בעיני זו הערכה מאוד עמוקה ומעצבת לתלמיד", הוא אומר.
מערכת החינוך הפינית ידועה אמנם כמגדלור עולמי לתחום, אך ורשבסקי מציין כי היא אינה מתקדמת בכלל מבחינה טכנולוגית - מה שמעלה את השאלה האם השאיפה לגלגל הצלה טכנולוגי הוא יותר תליית תקוות בחוזקה הישראלית אך לא בהכרח הכיוון הנכון לשיפור מערכת החינוך.
ישראל מתקדמת בפיתוח טכנולוגיות ושוק התעסוקה שלה מלא. הייתכן שמערכת החינוך כלל לא זקוקה להצלה?
"אני חושב שההצלחה בישראל קשורה יותר לחינוך הלא פורמלי, כמו תנועות הנוער והצבא, שנותן המון אחריות לאנשים מאוד צעירים, בשונה ממדינות אחרות", אומר על כך ורשבסקי. "אבל יש בעיה של שיוויון ומערכת החינוך אמורה להיות קו המשווה כדי שיהיו הזדמנויות שוות לכולם.
"המורים שאנחנו פוגשים לא מספיק נינוחים עם כלים טכנולוגיים ורק הקורונה סייעה לסגור קצת את הפער. עולם החינוך נמצא במקום בעייתי ועדיין שבוי בתפיסות ישנות. הלמידה הוגדרה מחדש ב-20 השנים של עידן האינטרנט, אנחנו מנסים לגשר על הפער הזה"
"עבור בדואים למשל, בית הספר הוא הדרך היחידה למוביליות חברתית וכלכלית. בלעדיהם לא היה להם שום סיכוי. בתי ספר טובים משפיעים לטובה על אוכלוסיות מאוד גדולות, שהם גדלות באחוז שלהן באוכלוסיה. בתי ספר זו מהפכה מטורפת ועם כל המגבלות זה הכלי הכי אפקטיבי למוביליות ושיוויון".
אולי אין פוטנציאל לדיגיטציה טכנולוגית בבתי הספר וכמו פינלנד, אנחנו צריכים להצליח בדרכים אחרות?
"אני לא חושב, זה חוזר לעניין ההרגלים ופער הדורות. המורים שאנחנו פוגשים לא מספיק נינוחים עם הכלים האלה ורק הקורונה סייעה לסגור קצת את הפער. עולם החינוך נמצא במקום בעייתי ועדיין שבוי בתפיסות ישנות. הלמידה הוגדרה מחדש ב-20 השנים של עידן האינטרנט, אנחנו מנסים לגשר על הפער הזה באמצעות פתרונות מבוססי טכנולוגיה".
"הדרך שלנו במיינדסט היא עבודה עם סטארט אפים, כי הם יודעים להטיל ספק בדברים שנראים מובנים מאליהם. לב הפעילות שלנו זה אקסלרטורים לסטארט אפים בתחום החינוך ויחידה של מחקר ופיתוח, שמתחילה מיזמים מאפס ומטפחת אותם. אנחנו עובדים עם חברות החל משלב הרעיון דרך חברות שכבר יש להן מוצר, ועם חברות שרוצות לצמוח גלובלית.
"מיינדסט עובדת עם הרבה משתמשים, מורים ותלמידים ואנחנו ממוקמים בירוחם שזה הבטא סייט, שבו בודקים את הטכנולוגיות, ויש שלוחה ביקנעם. הדבר השני זה גלובליות, אנחנו משתפים פעולה עם גופים מקבילים שלנו בעולם ומנהלים את תחרות הסטארט אפים הגדולה בעולם, שנותנת לנו תמונה של מה שקורה בעולם ומאפשרת לנו להגיע לסטארט אפים מעניינים".
הכסף הולך למיזמים של מבוגרים, הילדים נשארו בחוץ
2021 היתה מעולה לסטארט אפים, וגם תעשיית האדטק נהנתה מהחוויה והשפע. לפי נתוני Crunchbase, בשנה שעברה הושקעו כ-20 מיליארד דולר מכספי ההון סיכון בטכנולוגיות לימודיות (ב-1,750 חברות), לעומת כ-14.6 מיליארד ב-2020 ו-7 מיליארד ב-2019. נתוני קרן ההון סיכון לאדטק Brighteye Ventures מציגים מספרים דומים: 20 מיליארד דולר בגיוסים ב-2021, תוך עלייה של 130% לעומת השנה הקודמת הודות למגה גיוסים. לפי הקרן, 21 מתוך 64 היוניקורנים בתחום "נולדו" ב-2021. הבשורות הפחות מעודדות: מרבית השקעות האדטק ב-2021 זרמו לחברות בתחומים של השכלת מבוגרים ו-Upscaling (שדרוג כישורים) ופחות לבתי הספר.
הצלחות גדולות בתחום הטכנולוגיות החינוכיות הן מעטות, ודאי לעומת תחומים כמו סייבר ופינטק. מכירה למשרדי חינוך ולבתי ספר היא תהליך איטי ומסובך שבסופו הליך הטמעה מורכב, המושפע לא פעם ממחסור בתשתיות מתאימות במוסדות החינוך. לכן סטארט אפים רבים בעולמות האדטק מעדיפים מראש לכוון לגופים שמסוגלים לרשום צ'ק שמן ומהיר: חברות אנטרפרייז. הם עושים את זה עם טכנולוגיות להכשרה מקצועית שדומה להפליא לטכנולוגיה חינוכית.
מכירה למשרדי חינוך ולבתי ספר היא תהליך איטי ומסובך שבסופו הליך הטמעה מורכב, המושפע לא פעם ממחסור בתשתיות מתאימות במוסדות החינוך. לכן סטארט אפים רבים בעולמות האדטק מעדיפים מראש לכוון לגופים שמסוגלים לרשום צ'ק שמן ומהיר: חברות אנטרפרייז
אף שסכומי ההשקעות בתחום האדטק צנועים ביחס להשקעות בתחומים אחרים בעולם הטק, הם משקפים הבטחה שמיינדסט רוצה להיות חלק ממנה. בימים אלה היא מגייסת כ-40 מיליון דולר לקרן הון סיכון, מהם גייסה עד כה 10 מיליון דולר, כסף שהגיע ממכירת מניות בסקנדרי של הסטארט אפ קונקטים, שיצא מהאקסלרטור של מיינדסט.
"יש לנו פה הזדמנות חדשה"
כלי מרכזי שמיינדסט מקדמת על רקע ההבנה שהטכנולוגיה לבדה לא תייצר שינוי עמוק הוא אנבוקסינג סקול: תנועה שנוצרה במהלך הקורונה ושותפים בה יחד עם מיינדסט גופים נוספים בארץ ובעולם, כמפרש, ברנקו וייס, רשת עמית והג'וינט. "אנחנו יודעים שגם לסטארט אפים המצליחים ביותר לוקח 4-5 שנים עד שהם יוצרים אימפקט, ובמהלך הקורונה היינו צריכים למצוא תשובות לאתמול בבוקר, והבנו שפה יש לנו הזדמנות חדשה", אומר ורשבסקי.
"אנבוקסינג סקול זו תנועה שתעזור לבתי ספר שרוצים להשתנות שינוי עמוק. הקושי הגדול ביותר בבית הספר לא קשור למורים לא טובים או לתוכניות לא טובות, אלא הקבעון, המבנה, וההרגלים של בית ספר שלא מאפשרים להכניס שינוי".
"למערכת החינוך יש הרגלים מאוד חזקים כמו למידה שמתרחשת במקצים של 45 דקות, שכולם יושבים באותו מקום באותו זמן ויש אדם מבוגר שמלמד את התלמידים. הקורונה אילצה אותנו לבדוק מחדש את ההרגלים האלה וזו לא היתה חוויה נעימה. אבל ניכר שהטלטלה הזו עשתה משהו, וגם בתי ספר שמרניים נפתחו לרעיון חדשים והרבה סיסמאות חינוכיות קיבלו משמעות - כמו למידה עצמאית או מורה שהוא דמות של מנטור ולא דמות שמנחילה ידע".
ורשבסקי: "אנבוקסינג סקול זו תנועה שתעזור לבתי ספר שרוצים להשתנות שינוי עמוק. הקושי הגדול ביותר בבית הספר לא קשור למורים לא טובים או לתוכניות לא טובות, אלא הקבעון, המבנה, וההרגלים של בית ספר שלא מאפשרים להכניס שינוי"
לדבריו, מתוך כ-2,000 בתי ספר בארץ יש כמה עשרות בודדות שפתוחים לשינוי עמוק, כאלה שכבר התחילו ליישם שיטות או מבנה לימודים אחרים. בתי הספר האלה מקבלים מאנבוקסינג סקול חיבור לקהילה – בתי ספר אחרים שפועלים לשינוי, חיבור לסטארט אפים ומתודולוגית עבודה. המתודולוגיה מעניינת כי היא מתייחסת לשינוי ההרגלים, מיפוי הכאבים של בית הספר והתחברות לטכנולוגיה רלוונטית אם היא קיימת.
ורשבסקי מזהה שאחד הכאבים הגדולים במערכת הוא חוסר אונים נרכש. "בתי הספר מלמדים אותנו להיות חסרי אונים, התלמידים חסרי אונים כי הסביבה מדכאת את היצירה שלהם והמורים הם אולי הדמויות הכי נרמסות בשרשרת המזון, יש מעליהם את הציפיות של המערכת, של ההורים והתלמידים ויש להם את המשימה שהם אמורים לבצע. חלק מהרמיסה זה גם חוסר יכולת של המורה לבוא לידי ביטוי, להיות מוביל ולא מובל.
"החיבור שלנו הוא דווקא לבתי הספר כי הבנו שאנחנו לא רוצים לחכות למשרד החינוך. הדחיפה תהיה מלמטה, של המורים וההורים ומנהלי בתי ספר שרוצים לחולל את השינוי. השאיפה שלנו היא להצליח לייצר קול ציבורי, כמו הקול של מיטלס מאנדיי. הקריאה לפעולה שלנו היא ליום אחד שהוא בלתי צפוי בבית הספר, שהוא לא שגרתי ושונה".
מה קורה ביום הבלתי צפוי הזה?
"יש בית ספר בצפון הארץ שבו יום לימודים שלם קורה מחוץ לבית הספר וזו טלטלה מספיק גדולה כדי שנשנה עוד הרגלים ויקרו בו דברים אחרים. היא הופכת את המסילות שהמורים והתלמידים רצים עליהן לפחות מובנות מאליהן, המורים יותר פעילים והתלמידים יותר פעילים בלמידה. זה מבטל את תחושת חוסר האונים, זה נותן לגיטימציה לבצע שינויים".