"נמאס לי ממקום העבודה שלי. נמאס לי לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה. יש לי מוטיבציות חדשות ואני כבר לא מוכנה לקחת את הבעיות מהעבודה ללב, הביתה - ואל תוך איכות השינה שלי".
את השורות האלה לא כתבה מתכנתת מוכשרת וגם לא מנהל מוצר שחוק. הן מופיעות בשיר "BREAK MY SOUL", שחשפה כוכבת העל ביונסה בחודש יולי 2022. אתם לא תשברו לי את הנשמה, שרה ביונסה והשיר הפך להמנון של עולם שלם שמאס במה שנתפס בעיניו כניצול וכשבירת "האני" בשוק התעסוקה.
השיר של ביונסה מתייחס לתופעת הדיכאון בעבודה, שהוגדרה עוד לפני הקורונה כ"מחלת הנפש של המאה ה-21". הטלטלות שכולנו עברנו בשנים האחרונות רק החמירו את הסימפטומים והעלו את מספר האנשים שנזקקים לטיפול, פסיכולוגי ו/או תרופתי .
בארץ המצב גרוע יותר, בעקבות הסערה הפוליטית של החודשים האחרונים. מאז חודש מרץ 2023 צצים מחקרי בריאות נפש שמדווחים על ירידה באיכות שינה, בעיות ריכוז ומוטיבציה, עלייה בצריכת תרופות למיניהן, צריכת משני תודעה ואלכוהול ואפילו אשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים ועלייה בשיעור התאבדויות.
מערכות ער"ן, יחידות פסיכיאטריות ומטפלים אחרים, קורסים מעודף ביקוש. באופן כללי הולך ועולה שיעור הפחד מהעתיד ומתכווץ האמון בעולם, במוסדות השלטון, במנהיגות וגם ביציבות עולם העבודה. בפשטות ניתן לסכם כי העולם בהפרעה ובישראל, כהרגלינו, אנו מוסיפים ביצירתיות עוד שכבה.
המחקרים החדשים מתחברים לדוח השנתי של מכון גאלופ על עולם העבודה, שפורסם ביוני האחרון. הדוח סוקר עמדות ותפישות של מועסקים, ברחבי העולם. ולצערנו רוח הדברים, בתמציתיות, מזכירה את מילות השיר של ביונסה: "לא תשברו לי את הנשמה".
דוח שוק העבודה של גאלופ נחשב למוביל בתחומו והוא כולל סקירה מהימנה ומקיפה על "מצב הרוח הגלובלי" של מועסקים. לדוח של 2022 יוחסה חשיבות רבה עקב היותו הדוח ה"פוסט קורונאי" הראשון.
במהלך תקופת הקורונה (2020-2021) תועדו שינויים רבים באופי שוק התעסוקה העולמי ובמגמות מואצות לשינויו והייתה סקרנות רבה, בקרב החוקרים, האם תופעות כמו עבודה היברידית, או "ההתפטרות השקטה" היוו קוריוז, עקב המגפה והשפעותיה על האקו-סיסטם, או האם מדובר בתהליכים בעלי השפעה ארוכת טווח שהקורונה האיצה. הדוח הפתיע לרעה מכיוון שמגמות שנצפו ונחשבו לתקופתיות, ממשיכות לתת את אותותיהן – ואף ביתר שאת.
נאמנות למעסיק? תשכחו מזה - רמת מחוברות עובדים למקומות התעסוקה שלהם ירדה בתקופת הקורונה. הצפי היה לעלייה מחודשת. בפועל הייתה אמנם עלייה, אולם מזערית. מחוברות מועסקים לארגונים עומדת על 23%. מספר נמוך להפליא של א.נשים שדיווחו על היעדר נאמנות למי שמשלם להם משכורת.
הדוח עסק גם בתופעת ההתפטרות השקטה - 77% מאיתנו דיווחו על נתק פסיכולוגי מהעבודה, ועל רצון לעזוב אותה בכל רגע נתון, או לפחות "להקטין ראש". הנתק בא לידי ביטוי בחיי היומיום במשרד, בהיעדר קשרים חברתיים והיעדר משמעות. היות ואנו נמצאים במקומות העבודה שלנו רוב שעות הערות, נתון זה מדאיג במיוחד- מה גם שיש לו השפעה על רמות פריון ותפוקה. אנשים כבויים מייצרים פחות.
לחץ, מתח וחרדה - גם ככה העולם של היום הוא עולם שקשה לחיות בו. חוויה של לחץ ומתח בעבודה עולה, בצורה עקבית, כבר למעלה מעשור. 44% מהעובדים מדווחים על תופעות של לחץ ושחיקה, וחלקם מספרים שהלחץ מגיע, במקרים רבים, ממערכות היחסים בין ממונים למדווחים.
Gallup recently saw the need to create a reengineered dashboard for the hybrid and remote workplace. We call it Q12+. It includes 16 actionable survey items that measure employee engagement so you can meet the ever-changing needs of your workplace. https://t.co/szEucSickm pic.twitter.com/AatkQGyr3v
נאמנות טאלנט - עובדים רבים משתפים כי אין להם שום נאמנות למקומות העבודה שלהם. חלקנו מחפש עבודה חלופית באופן פעיל, וחלקנו משתף כי נשקול ברצינות כל פניה ממקום אחר. 51% דיווחו כי הם מחפשים עבודה באופן אקטיבי והפרמטרים לתזוזה יהיו שכר, הזדמנויות צמיחה, פיתוח ו-Well Being. הנתונים היו קיצוניים יותר בקרב הדורות הצעירים ושם מעל ל-80% דיווחו כי הם מחפשים עבודה' באופן פעיל' במהלך השנה האחרונה.
כשנשאלו המרואיינים "מה היית משנה בארגון שאתה חבר בו, על מנת לגרום לך להתחבר/להישאר?", 85% מהתשובות נעו סביב תרבות ארגונית (כ-40%), סלי תגמול (כ-30%) ו-Well Being (כ-15%). ברמת השאיפות הכלליות רובינו רוצים שיראו אותנו, שיתנו לנו הזדמנויות להתפתח, שיסבירו לנו בצורה שנבין מה רוצים מאיתנו, ברמת תפוקות, ושמי שממונה עלינו ינהל יותר טוב את הממשק איתנו, הן ברמת משימות והן ברמת מערכת היחסים.
לא רק "מחבקי עצים" מפרדס חנה
הרשת מלאה במחקרים, מאמרים וסיפורים על מגפת בריאות הנפש - והשפעתה עלינו ועל שוק התעסוקה. לתפישתי מדובר בבשורה טובה. במהלך עשרות שנים נחשבו תופעות בריאות נפש כ"שיגעון" ובושה הייתה מנת חלקם של מי שלוקה בהן. העובדה כי התופעה נדונה כעת בהרחבה בעיתונות יומית וכלכלית, ולא רק במגזינים לבריאות הנפש, "מאווררת" את הנושא וכך קל יותר להתייחס אליו.
תופעה נוספת הבולטת לעין המתבונן היא פריחה חסרת תקדים של קורסים, הרצאות, סדנאות וריטריטים לפיתוח עצמי, במגוון יוצא דופן. מי שפוקד את האירועים הללו מבין כי כבר אין המדובר ב"רוחניקים" מחבקי עצים מפרדס חנה, או "מעופפים" מכליל. המדובר בכלל חלקי האוכלוסייה.
הולך ועולה בקצב דרמטי מספר האנשים שמבינים שהם נשחקים, שרע להם, שחוויית לחץ וחרדה - אל לה להפוך לשגרה, ותרופות פסיכיאטריות הן בבחינת אקמול לסרטן, משפיעות על הסימפטומים אבל לא על המהות
אנחנו לומדים לקחת אחריות על עצמנו.
מפסיכולוגיה חיובית באה התיאוריה No body is coming. התיאוריה גורסת כי הפיכה למבוגר אחראי קורית כאשר אני לא מצפה מאף אחד לפתור עבורי את הבעיות שלי, אלא לוקחת אחריות על עצמי, פעולותיי - ותוצאותיהן.
הולך ועולה אקספוננציאלית (מעריכית) מספר האנשים שמבינים שהם נשחקים, שרע להם, שחוויית לחץ וחרדה - אל לה להפוך לשגרה, ותרופות פסיכיאטריות הן בבחינת אקמול לסרטן, משפיעות על הסימפטומים אבל לא על המהות.
אחריות על בריאות הנפש שלנו אינה יכולה להשתייך לארגונים, אולם אילו יכולים לסייע. בימים הקשים בהם אנחנו נמצאים שווה לקרוא ולהזכיר לעצמנו את המודל הפשוט והנפלא של סטיבן קובי "מעגל ההשפעה ומעגל הדאגה" שאומר שעדיף שנדאג למה שיש לנו השפעה עליו ושם נשקיע מאמצי עשיה.
מה אנחנו יכולים לעשות עבור עצמנו?
חמלה - ראשית להתייחס בחמלה לתחושות הרעות שיש לנו. ברוב המקרים אנחנו לא חולים, אנחנו מגיבים באנושיות לסיטואציה בה העולם משתנה- ולא לטובה, וכשהקרקע נדמית כלא בטוחה עולה בנו יצר קדמון של הישרדות ו נותן את אותותיו. זה טבעי וקשור ישירות לאופן בו אנו בנויים. הדי.אן.איי שלנו.
ארגונים בריאים - להעדיף לעבוד בארגונים שרואים אותנו ומתייחסים אלינו בכבוד והערכה. דואגים להתפתחות המקצועית שלנו ויודעים לתת מענה למה שחשוב לנו ומעניין אותנו. ארגונים המסייעים לפרט בהתפתחות, אישית ומקצועית, ובטיפול בקשיים, יטפחו תרבות בה הפרט חשוב לא פחות מה"שורות התחתונות".
ממונה ישיר- לשמור על עצמנו ולא להיכנע ללחצים של ממונה כזה, או אחר, לעבוד ללא הפסקה. לקחת מדי פעם פסק זמן אם אנו מרגישים צורך בהתאווררות.
לטפל יפה ב"מכונה" - לאכול נכון, לישון מספיק, ליטול תוספי תזונה, לעסוק בפעילות גופנית מועדפת, למצוא פסקי זמן לבלות עם אחרים או פעילויות שעושות לנו טוב, לאזן בנחישות עבודה וחיים.
חשוב לחפש, ליזום - ולשלם מכיסנו, במידת הצורך - על פעילויות שעושות לנו טוב, כמו כנסים, בארץ או בחו"ל, סדנאות העשרה של מיומנויות כוח, פסטיבל במדבר או סדנת פיתוח קול
ולסיכום
לזכור שההתפתחות האישית והמקצועית שלנו היא באחריותנו - ולא באחריות של אף אחד אחר. לחפש, ליזום (ולשלם מכיסנו, במידת הצורך) על פעילויות שעושות לנו טוב, כמו כנסים, בארץ או בחו"ל, סדנאות העשרה של מיומנויות כוח, פסטיבל במדבר או סדנת פיתוח קול. כל מה שמרגיש לנו נכון בנקודה העכשווית על ציר החיים.
וטיפ אחרון, אך חשוב, בארצנו הבוערת: עדיף להפחית, בצורה דרסטית, מינונים של צריכת תקשורת ושיטוט אובססיבי ברשתות החברתיות. לתקשורת יש, באופן טבעי, נטייה לדרמה ולהדגשת השלילי. את המציאות ניתן לשנות ואני לגמרי בעד אחריות אישית ועשייה נוכחת סביב מה שניתן להשפיע עליו, אולם צריכה מופרזת של רעל תודעתי מחלישה אותנו וגורמת לנו לאיבוד תקווה.
בעקבות ההרעלה מתמעטת תחושת המסוגלות.