מבקרים שמגיעים לראשונה לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית שבצפון קליפורניה, מגלים שכמעט כל מבנה וכיכר במתחם העצום נקרא על שם ענקית טכנולוגיה מוכרת. מ"אולם סקויה" ניתן להשקיף על "בניין פאקארד", ולא רחוק מהם עומד בניין מדעי המחשב על שם ביל גייטס. כמעט כולם בוגרי המוסד, חלקם פרשו ממנו לפני קבלת התואר, אבל הוא עדיין אבן דרך חשובה ברזומה שלהם. עמוד הוויקיפדיה שמוקדש לרשימה הארוכה של חברות הטכנולוגיה שיצאו מהמוסד כולל בין השאר את גוגל ונטפליקס, ומי שיסכום את השווי שם יגיע לכמה טריליונים.
גם להייטק הישראלי יש סטנפורד, רק שלא מדובר במוסד אקדמי אלא דווקא צבאי: המקבילה הישראלית לאוניברסיטה היא בעצם מקבילות – היחידות הטכנולוגיות של צה"ל, בדגש על 8200 ו-81 המהוללות. אלה בריכות הטאלנטים של האקוסיסטם שמהן נפלטים כל שנה היזמים הבאים. בהינתן העמדה המרכזית שהיחידות הללו תופסות בתעשייה המקומית, לעובדה שרק 23% מהתפקידים הטכנולוגיים בהם מאוישים על ידי נשים יש חשיבות גדולה. לפי דוח רשות החדשנות שיצא ביום שלישי, בתפקידי הסייבר, הנחשבים לחוד החנית של היחידות הללו, מספר הנשים קטן אפילו יותר ועומד רק על 13% (הנתונים נכונים לשנת 2019).
"העובדה שאין היום הרבה נשים משקיעות ויזמות היא המשך ישיר של מה שקורה ביחידה", אומרת ל-tech12 שארין פישר, שותפה בקרן Fort Ross Ventures ומי שניהלה את תוכנית היזמות של 8200 ושירתה, כמובן, ביחידה. לפישר, כמו לשלוש בכירות נוספות בתעשייה שהתראיינו לכתבה הזו, אין ספק שהשירות שלה ביחידה הוא שהוביל אותה לעסוק בהייטק היום. "היחידה היא מקום מאוד מאפשר שנותן הרבה הזדמנויות ליזום דברים ולעבוד עם אנשים מאוד מוכשרים, וחושף אותך לטכנולוגיות. אין לך את ההתנסות הזו בשום מקום אחר, וזה פותח המון דלתות. אולי הייתי בוחרת במסלול אחר לולא השירות – זה לא טוב או רע – אבל העובדה שבנות יבחרו במסלול הזה, וישרתו ביחידות הללו, היא חשובה בפני עצמה. גם אם יבחרו שלא לעסוק במקצוע, זה יפתח להן עוד הזדמנויות".
נופר עמיקם, שותפה בגלילות קפיטל, מספרת שמדובר במסלול כמעט טבעי מהיחידה לתעשייה: "מרבית האנשים שאת עובדת איתם בצבא הולכים ללמוד מקצועות מסוימים, ואז הולכים לעבוד במקומות מסוימים. זה משפיע עליך. הנטוורק משפיע עליך לקבל תפקידים ולהיחשף לתפקידים ויש משהו בתפקיד עצמו שמאוד הייטקיסטי".
עמיקם מדגישה שלא שירתה בתפקיד טכנולוגי ביחידה, אבל עבדה עם הצוותים הטכנולוגיים על פרויקטים. "בדיעבד אני יכולה לומר שהייתי מקבילה למנהלת מוצר. אבל כשאתה משרת ב-8200, בסוף אתה עוסק בטכנולוגיה. השירות ביחידה באמת מסליל אותך להייטק או הופך את זה לפשוט. אותי הוא לימד גם להיות פחות רגישה לסיטואציות שבהן אני האישה היחידה בחדר, כי כבר עברתי את זה בגיל 18 ואז הסתכלו רק על האאוטפוט המקצועי שהבאתי לשולחן – ולא על המגדר או על הדרגה שלי".
"לא ידעו מה לעשות איתנו"
חשוב להדגיש: יחידות הטכנולוגיה לא ממדרות נשים ותנאי הקבלה אליהן זהים, אבל המיעוט הנשי שבהן כל כך קיצוני שלא ניתן להתעלם ממנו. לירון עזריאלנט, שותפה בקרן מירון קפיטל, מתארת פער משמעותי בין החוויה של תקופת ההכשרה לזו של השירות המקצועי. "ראיתי את אותה תמונה של 25% נשים מאז כיתה ג' בכיתת מחוננים. זו ממש נבואה שמגשימה את עצמה. בתלפיות זה היה יותר מובהק. יש את העניין של הרשת החברתית שהיא הרבה יותר קשה ומוגבלת בגלל שאת מיעוט".
במה זה בא לידי ביטוי ביומיום?
"החל מזה שהיינו שש בנות באוהל וכשיש משבר, ואת רוצה לדבר על זה עם האנשים הקרובים אליך, מערכת התמיכה שלך מוגדרת לפי מגדר – וכשאת מיעוט היא מוגבלת. בתלפיות ראיתי באופן מובהק אחוזי שרידות נמוכים יותר של בנות. בתקופה שלי שיעור השרידות הכולל היה 60%–70% ושל הבנות 30%–40%. ממש באופן מובהק רק שליש מהבנות היו מסיימות, וכך גם מחזור מעלינו ומתחתינו. הרבה מזה בגלל שהצבא דרך לעצמו על הזנב. זה עיוורון.
"כשהם ניסו לספק לאנשים מערכות תמיכה אז זה היה נגיד הגנה מהטרדה מינית, אבל היו כל כך הרבה דברים שלא חשבו עליהם. היה למשל איזה קורס שלקחתי, שהייתי הבת היחידה בו, וזה אומר שהייתי צריכה לעשות שיעורי בית לבד – כי אסור להיכנס לחדר של הגברים אחרי שעה מסוימת. אני לא באמת יודעת איך פותרים את זה. כשיש מעט נשים מערכת התמיכה הטבעית פשוט חלשה יותר. כשאת לא יכולה נגיד לעשות שיחה רגישה עם מישהו מאחורי דלת סגורה, או שאת לא יכולה לעשות שיעורי בית עם 70% מהקורס, זה מקשה".
נופר עמיקם, גלילות קפיטל: "מרבית האנשים שאת עובדת איתם בצבא הולכים ללמוד מקצועות מסוימים, ואז הולכים לעבוד במקומות מסוימים. זה משפיע עלייך. הנטוורק משפיע עלייך לקבל תפקידים ולהיחשף לתפקידים ויש משהו בתפקיד עצמו שמאוד הייטקיסטי"
נושא המיעוט היה על פני השטח? משהו שדיברתם עליו בשירות?
"זה תמיד היה אישיו, אבל בטירונות היה ממש דיבור של 'אין להם שום מושג איך להתנהג איתנו'. היינו צוחקות נגיד שהם כל כך מובכים שאם תגידי שאת צריכה להתקלח אבל את לא יכולה לספר למה, ישר קיבלת שעתיים חופש. היה גם איזה מקרה שהתאמנו למסע לא טריוואלי שהיה אמור להסתיים בכותל וממש לפני יציאה מישהו שמע על זה וחתכו לבנות את המסלול מ-16 ל-4 ק"מ למרות שכבר היינו מוכנות. זו הפעם היחידה שראיתי מישהי ראבאקיסטית אצלנו נשברת מהעלבון".
העובדה שאל היחידות האלה מגיעים ממסלול ריאלי בתיכון, שגם הוא סביבה עם מיעוט נשי (והיה כזה אפילו יותר לפני שנים לא רבות), סיפקה לרבות מהצעירות הכנה כלשהי. ליאת חיון, מייסדת ומנכ"לית חברת הסייבר אאוריקה, ששרתה ביחידה 81 היוקרתית, מספרת "הייתי חננה טכנולוגית. גם בתיכון הייתי במגמת פיזיקה-טכנולוגיה וזה מה שעניין אותי ולא הרגשתי שזה מבהיל אותי או מעורר בי חשש להיות 5 מ-50 בצבא, כי הכרתי את זה כבר".
גם פישר מספרת סיפור דומה: "ֿאני כל פעם מנסה לחשוב אם זה היה במודעות שלי כשהתגייסתי. אני יכולה לומר שלא כי זה התחיל עוד בתיכון. כשלמדתי מדעי המחשב היינו שתי בנות בכיתה של 20, והמורה ניסתה לשכנע אותנו לבחור מקצוע יותר קל. קיבלתי ציונים גבוהים יותר משל כמה מהבנים אבל חוסר האמון שלה גרם לי לספקות. ההבנה הזו שאני בסביבה גברית התחילה שם. המשכתי כי האמנתי שאני טובה אבל הסביבה גורמת לך לספקות. ביחידה כבר הגעתי למצב שהבנתי שזה ככה, באופן מודע או לא מודע".
"זה נושא שתמיד היה נוכח בשיח", אומרת חיון, "החל מדברים לוגיסטיים כמו שרצו בטירונות שהאוהל של הבנות יהיה רחוק יותר מזה של הבנים והתלוננו שלוקח לנו יותר זמן להגיע למקלחות. אנחנו הגענו בשלב שהמסלול היה שקול ברובו אבל מחזורים לפני בנות ובנים לקחו קורסים אחרים.
"אני עברתי תהליך. בגיל 18 חשבנו שדי לחפור על זה ושמי שטובה תצליח. אז שאלו אותנו למה אין יותר בנות והתעצבנו שמדברים על זה. דברים שהיום מאוד בוערים בי".
איך היית עונה היום על השאלה הזו היום?
"יש כמה בעיות. אני לא מנסה להתחמק אבל יש בעיית פייפ ליין כי אין מספיק בנות שלומדות פיזיקה. בעיה שניה זו בעיית ראיונות. כשאני רואה סביבי 20 בנים – יהיה לי קשה יותר למצוא את עצמי שם וזה משהו שהתוכנית מנסה לשנות. סיבה שלישית היא שיש רתיעה בחברה הישראלית מחתימה של שנים ארוכות של קבע. אפילו אותי אמא שלי שאלה מה אני צריכה את זה. זה היה לפני שכל חברה הוקמה על ידי שני בוגרים של היחידה. לבחורים היום ברור שחותמים קבע. זה סטייט אוף מיינד אז הסביבה מסתכלת אחרת, אבל לא אופתע אם יש אחוז לא מבוטל של חותמות שמחליטות לא להגיע בסוף".
פישר מתארת יחידה שעושה מאמץ מודע להגדיל את מספר הנשים בה, אבל מודה שכשהיא שירתה בה מספר הנשים היה קטן אפילו יותר: ״כדי להגיע ל23% נעשו הרבה מאמצים ואני יכולה להעיד על זה כמי שניהלה את תוכנית הסייבר הפורמלית במטה הסייבר. אחת היוזמות שהובלנו הייתה שכל שנה היה אירוע חטיבה למאות בנות בכיתות ט׳ מכל הארץ והבאנו פאנל של נשים מההייטק שדברו על המסלול ועל הבחירה במקצוע. כל פעם היינו מופתעות מהשאלות שבנות שואלות בגיל צעיר כל כך – למשל שאלה שעלתה הרבה הייתה על שילוב של משפחה וקריירה, זו שאלה חשובה אבל לא דמיינו שזה במודעות של בנות בכיתה ט׳ ומשהו שמשפיע על בחירת המגמה שלהן בתיכון״.
קשה בהכשרה, קל בקרב
״אחרי הקורסים, שהם קשים מנטלית, יש פעמיים הקלה״ מספרת עזריאלנט. ״הראשונה זה במעבר לבסיס פתוח שם אף אחד לא בודק עם מי אתה מסתובב והשנייה היא שהקשרים החברתיים כבר לא מבוססי בנים–בנות. עובדה שרוב החברי נפש שלי מהיחידה עד היום הם גברים פשוט כי רוב האנשים שם היו גברים. בשירות עצמו הקליקות כבר מבוססות על דברים אחרים ולא רק על מגדר. נגיד על תל אביבים ולא תל אביבים. שם לא הרגשתי אאוטסיידרית״.
שארין פישר, "כל שנה היה אירוע חטיבה למאות בנות בכיתות ט׳ והבאנו פאנל של נשים מההייטק שדברו על המסלול ועל הבחירה במקצוע. שאלה שעלתה הרבה הייתה על שילוב של משפחה וקריירה, זו שאלה חשובה אבל לא דמיינו שזה במודעות של בנות בכיתה ט׳ ומשהו שמשפיע על בחירת המגמה שלהן בתיכון"
גם המרואיינות האחרות מעידות על סביבה מאפשרת מאוד ברמה המקצועית. "זו הייתה עובדה שרוב המרכז הטכני גברי אבל אולי בגלל שהיינו צעירים ונאיבים היה לתחושתי המון שוויון אז השיח פחות סבב סביב זה. אני זוכרת את עצמי בת 19 בפורומים מאוד גבריים" מעידה עמיקם.
״גם שם מן הסתם היינו מיעוט״ אומרת חיון. ״מנגנון ההגנה שלי היה להיות אחת מהחבר׳ה. אני אפילו זוכרת משפט שחבר טוב אמר לי 'את לא בחורה – את מתכנתת'. לקח לי זמן להבין שאני יכולה לתפקד יותר טוב ושזה לא פתרון לאורך זמן, אבל בגיל 21 זה האופן שבו פעלתי. קשה להגיד שזה מאוד הפריע לי בזמנו. הרגשתי שאני יותר מוערכת על סמך היכולות ומקבלת תפקידים ופרויקטים מעניינים באותה מידה״.
לא כל מי שמילאה תפקיד טכנולוגי ביחידה ממשיכה להייטק, ובטח שרק מעטות מהן מקימות חברה או מתברגות כשותפות בקרנות הון סיכון. אבל למרואיינות בכתבה זו שכן עשו זאת אין ספק שעברו הסללה להייטק.
״בין אם זה הסמל סטטוס של 81, פרס ביטחון ישראל שקיבלתי בשירות או האינדיקציות החיצוניות כשמישהו בא לעבוד איתנו או כשקרן באה להשקיע בנו. זה מעביר אותך הרבה קדימה״ אומרת חיון. ״כמעט ולא הגשתי קו״ח לתפקידים. את מגיעה דרך חברים ששמעו וממליצים עלייך אוטומטית״.
זה משפיע עלייך היום כשאת מנהלת חברה בעצמך?
״זו לא שאלה קלה. יש לי אחריות שלי לחברה ולהצלחה ולעובדים, ולא אביא אנשים פחות טובים או אגייס אנשים כי הם הגיעו מקליקה. בסוף, בסטארט אפ, צוות ראשוני יהיה מורכב ממעגל ראשון ואין מה לעשות, אלו יהיו אותן יחידות. גם השותף שלי הגיע מאותם מקומות כמוני, אבל אנחנו משתדלים להיות מודעים לזה ולשים יותר דגש. ברמת הכוונות זה נמצא מאוד גבוה, ברמת הפרקטיקה השאלה מה המשמעות עבור החברה״.
כמה הקשרים מהיחידה נמשכים בחיים האישיים והמקצועיים?
״עד היום. אלה קשרים שמלווים אותך לאורך על הדרך וזה נכון על כל יחידה בצבא לדעתי״ אומרת פישר. ״הקשרים האלה מלווים אותי. לא פעם זה עוזר לי כשפותחים לי תפקידים חדשים או מעבירים לי אינפו על סטארט אפים מעניינים או הזדמנויות השקעה. זה נטוורק שהולך איתך קדימה, במיוחד אם בוחרים בהייטק״.
״יש את העניין שזה דוחף אותך לכיוון מסוים״ אומרת עזריאלנט. ״החל מלדעת לאיזה סטארט אפ להצטרף – ה-playbook שעובר מפה לאוזן הרבה יותר פתוח לאנשים בקבוצה הזו ואני רואה את זה כשאני משקיעה ביזמים שלא מתחת לפנס. זה כמו ללמוד שפה שנייה לעומת אנשים שכבר שולטים בה״.
ליאת חיון, מייסדת ומנכ"לית חברת הסייבר אאוריקה: "מנגנון ההגנה שלי היה להיות אחת מהחבר׳ה. אני אפילו זוכרת שחבר אמר לי 'את לא בחורה – את מתכנתת'. לקח לי זמן להבין שאני יכולה לתפקד יותר טוב ושזה לא פתרון לאורך זמן, אבל בגיל 21 זה האופן שבו פעלתי"
בדובר צה"ל סרבו למסור נתוני שירות עדכניים ביחידות השונות. עם זאת, גורמים צבאיים מסרו ל-tech12 שצה"ל פועל לשלב נשים בתפקידי מפתח בתחום. כמה תוכניות להגדלת מספר הנשים ביחידות החלו לפעול בשנים האחרונות, ביניהן ניתן לציין את תוכנית "ממריאות" המקבילה לתוכנית "מגשימים" הוותיקה יותר ששמה לה למטרה להגדיל את כמות הבנות שמגיעות לשלב הגיוס עם הניסיון המתאים לשילוב ביחידות הטכנולוגיות. תוכנית אחרת פועלת לאחר שלב המיונים ומאתרת בנות עם נתונים גבוהים לשם שילובן במכינה ליחידה. ולבסוף, צה"ל עושה מאמץ בשנים האחרונות גם לשמר קצינות בדרגת סרן ומעלה ביחידה על מנת להגדיל את מספר הנשים בתפקידי פיקוד בכירים.